1.ראשית דבר
אדם יכול לרשת כספים של נפטר בשתי דרכים: על דרך צוואה ו – ירושה על פי דין.
2.מבוא
בחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן:"חוק הירושה"), מנויים שני אופנים לרשת עיזבון מנוח: "ירושה על פי דין ו – "ירושה על פי צוואה". במאמר זה נבצע הבחנה בין שתי הדרכים המוזכרות לעיל ו. כפי שידוע, עריכת צוואה הינה רשות ולא חובה על פי דין.
על מנת לממש את רצונם בהגיעם למאה ועשרים, מרבית האנשים עורכים צוואה ובה מפורטות בקשותיהם \ דרישותיהם מהיורשים ו/או הגופים שהוגדרו על ידם בצוואה. הצוואה היא הדרך הכמעט ודאית שבה יכול המנוח לממש את רצונו לאחר פטירתו. אולם, ישנם מקרים שבהם המנוח לא ערך צוואה ועל כן, במקרה כזה, חוק הירושה נותן מענה לאופן חלוקת הרכוש ("העיזבון") בין היורשים וזהותם.
בחוק הירושה קבועים שני מסלולים. המסלול הראשון עוסק בסיטואציה שבה האדם הותיר אחריו צוואה. מסלול זה מטרתו לכבד ולהגשים, למעט סייגים מועטים, את רצונו של המצווה. זהו המסלול הנקרא "ירושה על פי צוואה".
המסלול השני, בו נתמקד, נקרא "ירושה על פי דין" שבו המחוקק קובע כללים החלים על עזבונו של אדם שנפטר ולא הותיר אחריו צוואה, או במקרה שבו המנוח הותיר צוואה כה פגומה עד כי אין אפשרות לקיימה. במקרים אלו המחוקק קובע את זהות היורשים ואופן חלוקת העיזבון ביניהם.
3. "ירושה על פי דין" – פרק שני בחוק הירושה
כפי שנכתב לעיל, במידה ואדם ערך צוואה, היורשים הם אלו אשר קבע בצוואתו, שנאמר: "רצונו של אדם – כבודו". אך במידה ואדם לא הותיר אחריו צוואה, היורשים יורשים את המנוח על פי דין קבועים בחוק הירושה דהיינו המחוקק מחליט מי יהיה היורש ולא הנפטר.בהתאם לכך, בחוק הירושה נקבעו זהות היורשים ואופן חלוקת הרכוש ביניהם. יש לציין שהמחוקק ביצע הבחנה מהותית בין הנכסים אשר יועברו ל"בן הזוג" של המנוח (ונתן לו עדיפות) ולהיקף הנכסים אשר יועברו לקרוביו האחרים.
4. יורש מי שהיה במות המוריש בן זוג – סעיף 11 לחוק הירושה
בן או בת הזוג הם היורשים המועדפים, אבל בניגוד לציפיה של בני זוג רבים, הם לא היורשים הבלעדיים. כאמור, על פי חוק הירושה, מי שהיה במות המוריש בן זוגו – יורש את המנוח. המונח "בן זוג" מתייחס לאדם אשר היה נשוי למוריש ערב מותו, כאשר כיום הפסיקה מכירה גם בזכויותיהם של "ידועים בציבור" אשר הוכיחו כי חיו יחדיו במשך שנות חייהם המשותפים. סעיף 11 לחוק הירושה מגדיר כי בן הזוג יורש אתה המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים למשק הבית המשותף. זכות הירושה של בן הזוג לגבי נכסים אלו היא עצמאית, ואינה מושפעת מאופן חלוקת העיזבון. דהיינו, נכסים אלו עוברים לבן הזוג בלי כל קשר לשאלה אילו קרובי משפחה אחרים יש למנוח ומה ירשו.
הגדרת ה"מיטלטלין" בחוק הירושה הינה – המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף של בני הזוג, כגון: כלי בית, ריהוט, מכשירי חשמל, מכונית הנוסעים וכדומה. יש לשים לב כי אותם חפצים צריכים להיות כאלה ששימשו את בני הזוג בניהול משק הבית, ולא חפצים לשימוש אישי של אחד מהם, (כגון, תכשיטים). מטרת הוראת חוק זו היא שמירה על רמת חייו של בן הזוג לאחר פטירת המנוח.
צריך לשים לב שבן הזוג לא מקבל את מלוא חלקו של הנפטר אפילו בדירה ומגורים.
בנוסף לזכות זו (ירושת המיטלטלין המשותפים) המחוקק קבע כי בן הזוג ייטול חלק נוסף משאר העיזבון. חלקו הנוסף בעיזבון של בן הזוג אינו מוחלט, בניגוד לחלקו במיטלטלין, ותלוי בקיומם של בני משפחה נוספים ובקרבתם למנוח, כפי שיפורט:
*הניח המוריש ילדים ולהם צאצאים, או הניח הורים – מקבל בן הזוג חצי מהעיזבון. למשל, ילדי המוריש ואשתו יתחלקו ביניהם חצי בחצי בעיזבון, במידה וישנם למוריש שני ילדים ובת זוג – בת הזוג תקבל חצי מהעיזבון, וכל אחד מהילדים יקבל רבע מהעיזבון.
*הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – מקבל בן הזוג שני שלישים מהעיזבון.
כפי שראינו לעיל, המחוקק קבע כי בן זוגו של המוריש יירש, באופן מוחלט, את המיטלטלין שהיו שייכים למשק הבית המשותף. בעוד, שאר העיזבון יחולק בין קרובי המוריש ובן זוגו והכל בהתאם לזהות היורשים (ילדים, הורים, הורי הורים וכו').
ירושה על פי דין המוקנית לקרובי המוריש – סעיף 12 לחוק הירושה
סעיף 12 לחוק הירושה מגדיר את סדר העדיפות בין קרובי המוריש וכל זאת בכפוף ל"עקרון הפרנטלות – מעגלי קרבת אדם למנוח". (ראוי לציין, כי מדובר רק בקרבת דם):
מעגל ראשון – ילדי המוריש וצאצאיהם. (לאו דווקא ילדיו, אלא כל צאצאיו).
מעגל שני – הוריו של המוריש וצאצאיהם.
מעגל שלישי – הורי הוריו של המוריש וצאצאיהם.
על פי "עקרון הפרנטלות" המוזכר לעיל – ילדי המוריש וצאצאיהם קודמים בסדר העדיפויות להורי המוריש וצאצאיהם, הורי המוריש וצאצאיהם קודמים בסדר העדיפויות להורי הוריו וצאצאיהם. כך, בן-משפחה המשתייך לראש אב הקרוב יותר למוריש דוחה בן-משפחה המשתייך לראש אב רחוק יותר.
כך, קודם יחולקו הנכסים לילדי המוריש וצאצאיהם (דהיינו, נכדי המוריש וניניו), אם אין למוריש ילדים וצאצאיהם, הנכסים יחולקו להורי המוריש וצאצאיהם (כלומר, אחי המוריש ואחייני המוריש), במידה ואין למוריש ילדים או הורים וצאצאיהם, יחולקו נכסיו להורי הוריו וצאצאיהם, כלומר לסביו וסבתותיו ולדודי המוריש וצאצאיהם. (במידה ואין קרובים למוריש גם במעגל השלישי הרכוש עובר למדינה.)
5.סיכום:
עד עתה עסקנו בירושה על פי דין. מכיוון שעסקינן במקרה שבו המנוח לא הותיר צוואה המפרטת את רצונו, המחוקק קבע כיצד תבוצע חלוקה זו. כמו – כן, עסקנו בזכויותיה של בת הזוג של המנוח מול זכויותיהם של קרוביו, כאשר פירטנו את אופן החלוקה שהמחוקק "העניק" לכל יורש ויורש.