מחבר: mmlaw_admin

1. 1. .הקדמה:

כמעט כל יזם (יזמים) של  מסעדה מצליחה, רוצים לנצל את הצלחתן וצמיחתן ולהפוך לרשת מסעדות דומות משגשגת, כזו שתשאיר חותמה בדפי ההיסטוריה הקולינרית (מסעדת פסטות מפורסמת למשל…) וגם תשאיר סכום יפה בידי היזמים.המעבר ממסעדה מצליחה אך בודדת לרשת מסעדות, הוא מהלך כלכלי ומשפטי מורכב ביותר,  המצריך עבודה משפטית יסודית,  ידיעה והתמחות בנושאים הכלכליים והמשפטיים הרלוונטים.

1. 1. 2.מה זו זכיינות במסעדות וכיצד ניתן ליצור אותה מהבחינה המשפטית?:

זכיינות היא הענקת זכות השימוש ברעיון, קונספט, עיצוב ייחודי, תפריט ייחודי, במוניטין וסימני מסחר של מסעדה לצד ג'. באמצעות כלי זה – הזיכיון, ניתן להקים רשת מסעדות באופן מהיר ויעיל ועם סיכון מינימלי ליזמים המקוריים.  הסדרי הזכיינות הם הסדרים משפטיים מורכבים המשלבים את הפן העסקי והמשפטי.זכיינות יכולה לכלול גם אספקה אחידה של מוצרים לכל מסעדות הרשת,  ותמיד תכלול חלוקה של ידע, מומחיות, עיצוב ואימון העובדים לתפעל את כל מסעדות הרשת באופן הנכון והמוצלח ביותר. הלקוח חייב להרגיש שבכל סניף ברשת הוא מקבל את אותה איכות, הן במזון והן בשירות – ענין זה ניתן וצריך להבטיח גם באופן משפטי.

1. 1. 3.מטרות הזכיין וכיצד שומרים על זכויותיו?

כבכל עסק או שותפות של זכיינים, יש להקים קודם את "חברת האם". חברת האם היא חברה בע"מ הכוללת את כל היזמים על פי חלקיהם היחסי בעסק, ומהווה למעשה שותפות של  בעלי הרשת העתידית, אלו שהקימו את הסניף הראשון ויצרו למעשה את הקונספט היחודי. במסגרת חברת האם המייסדים מעגנים את ההסכמות בינם לבין עצמם לרבות בנושא שינוי בעלות בחברה, כספים, מי ינהל את החברה, מה יקרה במקרה של דילול או פירוק החברה, תנאים להכנסת שותף חדש וכו'.חברת האם היא זו שתהיה בעלת מלוא הזכויות של "קניין הרוחני" של הרשת. היא זו שתהיה בעלת כל הזכויות במוניטין, "בקונספט", בעיצוב ובאלמנטים המאפיינים את "הרשת" או את "המוצר" (להלן: "הקניין הרוחני"). "חברת האם" היא זו שתעניק ותמכור זכויות זיכיון לבעלי המסעדות של הרשת, אשר יפתחו סניפים של אותה הרשת, ותהיה שותפה בכל סניף וסניף באופן וצורה בה יחליטו היזמים, על פי עקרונות, כפי שיוסבר בהמשך מאמר זה (להלן: "חברת האם").חברת האם תתקשר בחוזה מחייב עם משקיע או משקיעים, כדי להקים סניף חדש של הרשת (להלן: "השותף"). חברת האם ובעל הזכיון יקימו ביחד חברה חדשה ומשותפת לצורך הקמת הסניף, יסדירו ביניהם את המערכת הכספית והניהולית לצורך התקשרות עם ספקים שונים, וכיו"ב (להלן: "חברת הבת").חברת האם ובעל הזכיון יקבעו ביחד ביניהם את אופן ניהול הסניף החדש, וכן יובטח לבעלים וליזמים המקוריים כי הזכיין עצמו ישמור על רמה גבוהה במסעדת הרשת,  ויפעל על פי הוראותיהם בתפעול המסעדה.מחד, ישנן חברות המעניקות זכיינות ואין להן כל רצון ליטול חלק בניהול השוטף של הסניף החדש.אותן "חברות אם" קובעות סטנדרט פעילות ועיצוב, ונותנות לבעל הזכיון, אשר לרוב משקיע את רוב הכסף בהקמת הסניף, ואף משלם דמי זכיינות,  לנהל את הפעילות השוטפת כראות עיניו, ובלבד שיקיים אחר דרישות היסוד של חברת האם.מנגד, ישנן חברות אם אשר האינטרס שלהן הוא ניהול אקטיבי, בעצמם או באמצעות מנהלים מטעמם,  של כל סניף ברשת, וזאת כדי להבטיח את אחידות המוצר והשירות, או מכל סיבה אחרת. מבחינה משפטית, חברת האם מעניקה לחברת הבת זכות שימוש במותג שלה באמצעות מנגנון שנקרא: "זיכיון". – הזכות תיהיה מוגדרת הן בהיקפה והן בזמן ואיכויות נוספות לפי בחירת היזמים.בין חברת הבת לחברת האם ייחתם חוזה זיכיון, במסגרתו חברת האם תעניק לחברת הבת את הזכות להשתמש בקניינה הרוחני באופן כללי בתנאים קבועים, ובכפוף לתשלום עבור זכות השימוש האמורה.בגין רכישת "הזיכיון", חברת הבת תשלם לחברת האם תשלום חד פעמי ותשלום שוטף ממחזורה של חברת הבת, "כדמי שימוש".

1. 1. 4.היבטים נוספים למחשבה על הקמת רשת מסעדות

חשוב להבהיר שהשותף בחברת הבת אינו רוכש כל זכות קבועה בקניינה הרוחני של חברת האם, אלא זכות שימוש בלבד בהתאם לתנאי הזיכיון.בתום תקופת הזיכיון, או בהפרה יסודית של תנאי הזיכיון על ידי מקבל הזיכיון, תסתיים תקופת הרשות ולא ניתן יהיה לעשות בה כל שימוש.באמצעות הזיכיון, "חברת האם" יכולה להתקשר עם שותפים רבים, להקים "חברות בת" רבות ולהקים סניפים רבים בעלות נמוכה יחסית, שכן לרוב השותף הוא שמשקיע את סכומי הכסף הנדרשים לצורך הקמת הסניף החדש. משרדנו מתמחה בהכנת הסכמי זכיינות, הן מצד "חברת האם" והן מצד "חברת הבת". משרדנו בעל נסיון רב בנושאים המשפטיים והכלכליים הכרוכים בהסכם מסוג זה ומלווה עסקים רבים בישראל ומחוצה לה.

 

 

1.הקדמה:

כל הורה רוצה לסייע לילדיו במהלך החיים. העזרה המדוברת באה לידי ביטוי בעזרה מנטאלית ותמיכה רגשית, עזרה כספית ועזרה כלכלית ,וכן במגורים.כחלק מהסיוע – הורים שהם בעלי משק חקלאי מעוניינים לפעמים לאפשר לאחד (או אחת) מילדיהם להתגורר על ידם במשק החקלאי, וזאת מבלי לקפח את אחיהם ולהימנע מסכסוך משפחתי בנוגע לירושה עתידית של המשק.ללא הסדר ברור בין ההורה למתגוררים במשק – הילד שמתגורר במשק במשך שנים רבות מתרגל למקום, בעגה המשפטית זה נקרא – עקרון ההסתמכות, ובונה את ביתו ואת חייו בהתאם. ואח"כ עלול לדרוש זכויות שלא מגיעות לו על חשבון אחיו.כאשר אין הסדר משפטי ברור בנושא המגורים, ככל שחולפות השנים, ומבלי שמי מהצדדים התכוון לכך, אותו צאצא משריש שורשים ומעגן חזקה במשק החקלאי, וזוכה ביתרון משפטי מסויים ובלתי הוגן על יתר אחיו ואחיותיו בקשר לזכויות במשק לאחר פטירת ההורים.לאחר פטירת שני ההורים, אותו צאצא שמתגורר במשק עלול לדרוש להמשיך את זכויותיו בנוגע למגוריו במשק למשך כל חייו ולפעמים לדרוש זכויות קנין לגבי המשק עצמו. לחילופין, הוא יכול לדרוש פיצוי בגין ויתור על זכות המגורים.העדר הסדר משפחתי ברור עלול לגרום לסכסוך קשה במסגרת המשפחתית וקיימת דרך משפטית פשוטה למנוע את הסכסוך.

2.הפתרון המשפטי:

על מנת למנוע את כל הבעיות הנ"ל, יש לעגן את זכויות הבן /הבת שמבקש לגור במשק ההורים, בחוזה מסודר בכתב, שיערך על ידי עורך הדין הבקיא בנושא.הסכם משפחתי מסוג זה נקרא "הסכם רשות", במסגרתו נקבעים תנאי הרשות למגורים לאותו בן/בת ובני זוג, לרבות: תקופת הרשות, תנאים לפקיעת הרשות, תשלום מיסים, שיפוץ הבית על ידי מי,  וכו', פינוי הבית במקרה של מכירת המשק , ומה יקרה לזכויות המגורים לאחר פטירת שני ההורים.הסכם הרשות מגדיר בצורה מפורשת את זכות המגורים של הצאצא במשק כזכות מוגבלת בזמן, כזו שאין בה כדי ליתן עדיפות כלשהי לאותו צאצא על יתר אחיו ואחיו בקשר עם הזכויות במשק. הסכם הרשות מגדיר את משך תקופת הרשות ואת המקרים והמועד בהם תפקע הרשות ואותו צאצא ידרש לפנות את המשק, כגון שההורים רוצים למכור את המשק למימון דיור מוגן.באמצעות הסכם זה הורים יכולים מצד אחד לעזור לילדיהם ולאפשר להם מגורים במשק מבלי החשש כי עזרה זו תתפרש בעתיד באופן מוטעה ולמעשה תשמש את אותו צאצא ככלי נשק בידיו כנגד אחיו ואחיותיו.

3.סיכום:

להסכם מסודר בקשר עם מגורי אחד הילדים יש גם השלכה משפחתית חשובה וחיובית. הסדרה של החובות והזכויות של הבן/בת שמבקש לגור במשק מונעת  סכסוכים משפחתיים עתידיים בקשר להיקף,  מהות ותוכן ההסכמות שבין ההורים לאותו בן/בת,  וכן מפרשת באופן ברור וחד משמעי מהי ההסכמה האמורה בעתיד בקשר לזכויות במשק.מכל האמור ברור כי, כמו דברים רבים בחיינו, גם עזרה לילדים כדאי לעשות בצורה מובנית ומסודרת.  הענקת זכות מגורים כאמור יש להסדיר באופן משפטי בהסכם ברור ומפורט, מאחר ולבהירות ההסכמות ולמשמעותן יש חשיבות רבה, הן בפן המשפטי והן ובפן המשפחתי.אנו ממליצים לערוך חוזה משפחתי מפורט ומקיף כאמור לעיל, וזאת בכל מקרה בו מבקשים בעלי זכויות במשק לאפשר למי מילדיהם להתגורר במשק ולשמור על זכויות ההורים בהווה וזכויות יתר האחים והאחיות לאחר פטירת ההורים.

 

במקרים רבים ושונים כגון בעת בקשה למתן היתרים ו/או מכירת דירה, אנשים נזקקים לאישורים שונים מאת רשויות ציבוריות כגון רשות מקרקעי ישראל ו/או מהעיריות.
פעמים רבות הרשויות הציבוריות מנצלות את התלות של האזרח בהן ומתנות את מתן שירותם בתשלום חובות ישנים אשר התיישנו ואשר לא ניתן לתבוע אותם בבתי המשפט. לדוגמא, מתן אישור עירייה ללשכת רישום המקרקעין (לטאבו) לשם העברת זכויות מותנה בתשלום חוב ארנונה שנוצר 20 שנה קודם לכן.

ככלל חוק ההתיישנות קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שאינה קשורה במקרקעין ושלא הוגשה לבית המשפט היא שבע שנים. לפיכך ככל וישנם חובות ואלו לא נדרשו ממכם במשך שבע שנים ויותר, הרשויות הציבוריות אינם יכולים להתנות את שירותיהם בתשלום עבורם.

בעבר לרשות המקומית היו שתי דרכים לגביית חובות. הראשונה, היא הגשת תביעה לבית המשפט נגד בעל החוב. השנייה, היא נקיטת הליכי אכיפה מנהליים אקטיביים כגון הטלת עיקולים על נכסיו של בעל החוב או הליכי אכיפה מנהליים פאסיביים כגון סירוב לתת לבעל חוב שירות כאשר הוא נזקק לדבר מה מהרשות.

במרוצת השנים, בתי המשפט קבעו כי העיריות אינן יכולות להפעיל את הליכי הגבייה הפאסיביים, קרי הן אינן יכולות להתנות מתן שירות בהסדרת חובות שהתיישנו.

השינוי בפסיקתו של בית המשפט החל בשנת 2006. בית המשפט העליון קבע כי מתן שירות על–ידי העירייה כפוף לכללי היסוד של המשפט המנהלי, ועל–פי כללים אלו סירובה של העירייה לתת שירות הייתה פעולה בלתי ראויה. (עעמ 1164-04 עיריית הרצליה נ' דניאל יצחקי)
לאור האמור לעיל, כי הרשות המקומית כפופה לכללי המשפט המנהלי, עליה לנהוג בסבירות, בתום לב, בהגינות, במידתיות ולהפעיל שיקולים עניינים בלבד.  

שינוי זה עוגן בפסק דין מנחה בשנת 2010, עת נוצרה ההלכה המגבילה את כוחה של הרשות הציבורית: "ככל שהעירייה אינה רשאית לנקוט בהליך גבייה אזרחי, ואף לא בהליך גבייה מנהלי אקטיבי, ברי שאין להכיר בזכותה לשבת באין מעשה ולנצל את הכלים הפאסיביים שניתנו לה כדי לגבות מס שאחרת אין בכוחה לגבותו".(רע"א 1875/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית).

כלומר אם אין ביכולתה של העירייה להגיש תביעה נגד בעל החוב מכיוון שעברו שבע שנים ויותר ממועד היווצרות החוב, ואין באפשרותה לנקוט בצעדים אקטיביים כמו הטלת עיקולים, הרי שהיא אינה רשאית לסרב לתת שירות לבעל חוב ולהתנות אותו בתשלום עבורו.

 

.מבוא

ביום 30.5.13 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים, עע"מ 388/12 כראדי נ' מדינת ישראל (להלן: "פסק הדין"). עוה"ד גבי מיכאלי ועודד זאוברמן ייצגו את המערער בתביעה.

במסגרת פסק הדין נקבעו הקריטריונים הרלוונטיים לגביהם יש לתת את הדעת כאשר משרד החקלאות נדרש על פי חוק לתת המלצתו (או לא לתת המלצתו) לבניית מבנה חקלאי במשק.

בפסק הדין גם נקבע כי משרד החקלאות אינו רשאי להחליף את תפקידה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה וכי הוא מהווה גורם ממליץ בלבד, ולא גורם מאשר.

2.קצת רקע – הסיפור החל כאשר חקלאי ותיק מאיזור הדרום ביקש לשקם את המבנים החקלאים במשק שלו לאחר שרובו נהרס בעקבות שריפה שפרצה בו. בין היתר כילתה האש גם מבנים חקלאיים שהיו בנויים במשק משנות ה- 70 של המאה הקודמת. המבנים נבנו בהיתר כדין.

החקלאי פנה אל הוועדה המקומית לתו"ב וביקש חידוש להיתר למבנים שנשרפו ונהרסו. הוועדה המקומית לתו"ב סירבה לחדש את היתר הבניה.

החקלאי לא אמר נואש והגיש ערעור על החלטה זו לוועדת הערר. וועדת הערר קבעה שיש לחדש את ההיתר המבוקש בכפוף להמלצת משרד החקלאות שיבחן את המבנה שחידוש ההיתר שלו מתבקש וזאת מבחינה תכנונית- האם הוא מבנה חקלאי או לאו והאם הוא מתאים לסוג החקלאות שמבקשים לקיים.

ועדת הערר גם הפנתה אל  ההוראה הרלוונטית למקרים מסוג זה היא תקנה 20א לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970(להלן: "התקנות") אשר קובעת כדלקמן:

    "20א.    
    (א)מוסד התכנון יחדש את תוקפו של היתר, לבקשת בעל ההיתר או בעל זכות     בנכס, במקרים אלה:
    …..
    (ה)  גרמו שריפה, הרס או אירוע אחר נזק לבנין, והבנין ניתן לשיקום בהתאם     להיתר שעל פיו הוקם, תחדש הועדה המקומית את ההיתר בהתאם לבקשת בעל     ההיתר אם אין מניעה תכנונית לכך, ובלבד שתנאי ההיתר אינם סותרים את החוק     או תקנות לפיו, לרבות הוראותיה של תכנית החלה על המקום; חל שינוי בבעלות     או בזכויות בנכס, יוצא ההיתר המחודש על שם הבעל או בעל הזכויות החדש    בנכס."

3.ההחלטה השגויה של משרד החקלאות

חרף, ההגדרה הספציפית לתפקיד משרד החקלאות בבואו לבחון בקשה לחידוש ההיתר, משרד החלקאות חרג מסמכותו ולמעשה בחן נושא של שימושים חורגים בעבר, בהווה ואף התייחס (כאילו שהיה נביא) לסיכוי שהחקלאי יעשה גם שימוש חורג בעתיד. על סמך כל אלו מצה משרד החקלאות שאין לתת המלצה לחידוש ההיתר.

4.העתירה המנהלית

על החלטה שרירותית ופסולה זו הגיש החקלאי, אשר יוצג על ידי עוה"ד גבי מיכאלי ועוה"ד עודד זאוברמן, עתירה מנהלית.העתירה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי – מרכז.החקלאי לא אמר נואש והגישבאמצעות עוה"ד גבי מיכאלי ועוה"ד עודד זאוברמן,  ערעור לבית המשפט העליון.

5.הערעור בבית המשפט העליון

הערעור התקבל במלואו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי בוטל והמדינה חוייבה בבהוצאות משפט בסך 20,000 ₪.בית המשפט העליון קבע כדלקמן:

השיקול של חשש סביר מפני שימוש חורג עתידי אינו שיקול ענייני ויחיד.

קיום של שימוש חורג אינו שולל את מתן חידוש היתר הבניה.

על משרד החקלאות יבחן האם מדובר מבחינה תכנונית מדובר במבנה חקלאי. דהיינו, האם המבנה המבוקש מתאים לפעילות החקלאית המבוקשת (קשר בין סוג מבנה לשימוש חקלאי).

כן, קבע בית המשפט העליון כי הרשות המוסמכת (הוועדה המקוימת לתכנון ובניה) דנה בבקשתו של החקלאי וראתה את המבנה שבנייתו מתבקשת כמבנה שיש ליתן היתר להקמתו.

על פי הוראות החוק ועל פי הוראות פסק הדין הספציפי שניתן בעניין שבנדון, משרד החקלאות מוגבל לבדיקה מאוד ספציפית ומוגבלת של המבנים שבנייתם מתבקשת.משרד החקלאות נדרש למעשה לבחון אך ורק האם המבנה הוא מבנה המתאים לשימוש חקלאי (לא תחנת כוח לצורך העניין) והאם המבנה המבוקש מתאים מבחינה תכנונית לצורך החקלאי.

6.פסק הדין מהווה הלכה מחייבת

    פסק דין זה הוא הלכה מחייבת, ולפיכך משרד החקלאות, כמו גם בתי המשפט, מחויבים לפעול     על פיו.
    פסד הדין למעשה צייר גבול ברור המגדיר את מתחם סמכותו של משרד החקלאות ואת     השיקולים שהוא מוכרח ומוסמך לשקול בעת בחינת בקשה לבניה של מבנים חקלאיים במשק.
    כל חריגה ממתחם זה מהווה חריגה מסמכות ומזכה את מבקש ההיתר בסעד נגד משרד     החקלאות או נגד הוועדה המקומית לתו"ב, תלוי בנסיבות המקרה.

7.סיכום

המסקנה מהמסכת העובדתית וההלכה המשפטית היא ככלל מבנה חקלאי שנבנה כדין ונשרף רשאים להקים אותו מחדש כפוף להתאמתו התכנונית לצרכים חקלאיים.

1.רקע –

מעשה שהיה בעניין צוואה לא ברורה, כך היה.
אישה, ילידת ארה"ב, בגיל כ – 55, ד"ר בחינוך, הצליחה למכור רעיון ושיטה בחינוך בהרבה מיליוני $.
אותה אישה יזמית היתה גם חולה בסכרת והיא הביאה מארה"ב את אמה המבוגרת והחולה על מנת שתוכל לתמוך בה ולטפל בה בישראל. האישה לא היתה נשואה מעולם וגם ילדים לא היו לה.
לימים אכן הגיעה האם לישראל והיזמית בענייני חינוך לקחה מטפלת פיליפינית אשר טיפלה באם וגם ביזמית לפי הצורך.

2.ניסוח רשלני של צוואה

כמו כן ניסחה האשה-היזמית צוואה עדכנית קודם עם חברות ואח"כ בעזרת עורך דין.
לאשה עתירת ההון היה חשוב כי במקרה של פטירתה, ראשית הונה ישמש להמשך תמיכה באמה, אולם היא הקפידה כי נכסיה לא יעברו לרשות אמה.
כמו כן היה חשוב לה כי הונה יועבר להקמת גן ציבורי וכן יועברו סכומים קצובים לחברים וקרובי משפחה.
נוסחה צוואה ארוכה ומורכבת על ידי עורך הדין אולם מתוך טעות לא צוין באופן מפורש מה יקרה על רכושה של המצווה במקרה ואמה תחיה בפטירתה ולאחר פטירת אמה.

3.רצונה האמיתי של המצווה

מהצוואות הקודמות וגם מרוח הצוואה היה ברור כי רצונה של המצווה היה כי לאחר פטירת האם ומיתרת הכסף (במידה ויהיה) יוקם גן ציבורי ואף חבריה ו – 2 קרובות משפחה יקבלו מנות מוגדרות של סכומי כסף, אולם עניין זה לא נכתב באופן מפורש. למרבה הצער נפטרה המצווה ממחלתה לפני אמה, וצוואתה אושרה וניתן צו קיום צוואה כאשר אי הבהירות בצוואה הפכה להיות קריטית.

4.מה קורה כאשר הצוואה לוקה בחסר? ללא הוראה מפורשת בצוואה

לגבי חלוקת העיזבון לאחר פטירת האם יתחלק העיזבון לפי צו ירושה ובמקרה זה לאחיה של המצווה. המצווה הורתה במפורש כי היא לא רוצה שעיזבונה יעבור לאחיה.
כיצד ניתן להשלים צוואה כאשר המצווה נפטר ולא ניתן לשאול אותו לרצונו. האם אין מה לעשות ותתקבל תוצאה שהמצווה שנפטר לא רצה?

5.מה אם כן הפתרון לסוגיה זו

משרדנו העוסק בנושא צוואות, התנגדויות לצוואה וכו' ומייצג 4 יורשים על פי הצוואה מצא פתרון יצירתי לנושא והגיש בימים אלה תביעה למתן פסק דין הצהרתי ובו בקשה כי בית המשפט יצהיר על הפרשנות הנכונה לצוואה ובכך ימלא את הלקונה שנוצרה כתוצאה מהניסוח החסר.
בתביעה שהוגשה פורטו הנסיבות המיוחדות וכן בולט עורך הדין שערך את הצוואה אשר אמר בבית המשפט כי:

"עשיתי טעות שהכנסתי את הפסקה ולא תיקנתי את הצוואה".

הפתרון של פסק דין הצהרתי ייתן משקל ויכריע ברצונה האמיתי של המצווה ויגרום להעברת רכושה לאותם יורשים ומוסדות שהמצווה רצתה ביקרם.

למעשה התביעה מנסה לפתור את בעיית הרשלנות בניסוח הצוואה ולתת תוקף לרצון האמיתי של המצווה כפי שעולה באופן ברור מצוואות קודמות ואף מגוף הצוואה שניתן לה תוקף.

קיימים מקרים בהם בנים של חברי מושב (חברים באגודה השיתופית החקלאית של המושב) מקבלים משק חקלאי וזכות להתקבל לחברות באגודה, שלא על דרך מינוי "בן ממשיך".
במקרים כמוזכר לעיל לפעמים אותם בנים מתקבלים לחברות באגודה כחברים "מסוג ב'" – כאשר החברים הוותיקים (ההורים) מנסים לתת לילדים זכויות מופחתות באגודה.

האגודה מקבלת את אותם בנים לחברות, אך בתנאים שאינם שווים לחברים הוותיקים.למעשה, האגודה יוצרת מעמדות של חברים בתוך האגודה.

לדוגמא, במושב בערבה התקבלו שני זוגות לחברות באגודה החקלאית במושב וגם קיבלו משקים חקלאיים אולם האגודה העבירה החלטה באסיפה הכללית על פיה הם יהיו  חברי אגודה שאינם שווי זכויות ולמעשה חברי אגודה מסוג ב'.

הזוגות קיבלו זכויות במשק חקלאי והתקבלו לחברות מלאה, שעל פניה הייתה אמורה להיות שיוויונית לחלוטין, הן לעניין החובות והן לעניין הזכויות באגודה, לכלל חברי האגודה.

אותם זוגות התנהלו במשך שנים כחברים באגודה על כל המשתמע מכך: בחרו ונבחרו לתפקידים באגודה, השתמשו בשירותי האגודה, קיבלו מכסות מים מן האגודה ושכרו שטחים חקלאיים ועיבדו אותם, שיווקו תוצרת חקלאית וכו'.

להפתעתם, לאחר מספר שנות חברות, גילו אותם זוגות, כי בעבר האגודה קיבלה החלטה לפיה חברים חדשים ייהנו מכלל הזכויות של חברי האגודה, למעט הזכויות לפירות מן השטחים המשותפים של האגודה וכן קיפוח בזכויות לקבלת שטחים חקלאיים, זכויות למים וקרקע ומבני ציבור שהופרטו.

החלטה זו של האגודה התקבלה במסגרת אסיפה כללית, ולא נעשה שינוי של הוראות התקנון. חרף פניות רבות מצד החברים "סוג ב'", האגודה סירבה לנהוג בהם חברים שווי זכויות וטענה כי לאור החלטתה המחייבת שהתקבלה במסגרת אסיפה כללית, הזוגות אמנם חברים באגודה, אך אינם זכאים לכלל הזכויות כחבריה "הוותיקים".

משרדנו ייצג את אותם בנים "סוג ב'" בתביעה נגד האגודה אשר התבררה בהליך של בוררות  שהתנהל אצל בורר שמונה על ידי רשם האגודות השיתופיות.

במסגרת "התביעה" עתרו הבנים המקופחים (אשר כאמור התקבלו לחברות לפני מספר שנים) ודרשו כי האגודה תנהג בהם  באופן שווה וזהה לחלוטין ליתר חברי האגודה. בתביעה האגודה נדרשה לספק להם את אדמות חקלאיות, מכסות מים באופן שיויוני לחברים הוותיקים וכמובן את הדיווידנדים שחולקו מרווחי האגודה מהמטעים המשותפים.

בפסק הדין של הבורר חייב הבורר את האגודה להעניק לבנים את מלוא הזכויות מהן נהנים יתר חברי האגודה, לרבות שטחי עיבוד שווים, מכסות מים שוות וכיו"ב. הבורר קבע כי כעקרון כל חברי האגודה צריכים לקבל זכויות שוות.

המסקנה היא כדלקמן:
חברי אגודה מקופחים – אל תרימו ידיים אל מול התנהלות מפלה ולא שוויונית של האגודה כלפיכם. האגודה השיתופית כפופה לנורמות משפטיות ואין בכוחה לפעול ככל העולה על רוחה תוך רמיסת זכויותיכם.

את החברים (הבנים) המקופחים יצגו עוה"ד גבי מיכאלי ועודד זאוברמן ממשרד גבי מיכאלי ושות', משרד עורכי דין.

זוגות רבים שהחליטו כי הגיע המועד לערוך צוואה נתקלים במחשבה: "מה יהיה אם לאחר שאעצום את עיני בת\בן הזוג ימצאו בן\בת זוג חדשים? מה יעלה ברכוש שצברנו? מה יקרה אם לבן\בת הזוג החדשים ילדים משלהם?" ועוד.

חששות ומחשבות אלו אינם תלושים מן המציאות, "וכבר היו דברים מעולם" עת בן\בת הזגו הנותר בחיים פתח את "סבב ב' " מבחינה רומנטית.

חששות ומחשבות אלו גם "מתורגמים" לא אחת לתביעות משפטיות בקשר עם תוקף צוואה, רצון המצווה, הבטחות שנעשו בחיים, חלוקה לא שוייונית, ועוד.

ל- "כשל שוק" זה ישנו פתרון הקרוי "צוואה הדדית".

צוואה הדדית היא צוואה אשר בבסיסה הסכם בין בני הזוג בקשר עם אופן הורשת הרכוש בפטירת אחד או שני בני הזוג – הוראות הצוואה מחייבות את הצדדים בדיוק כמו הסכם.

הסכמה זו ניתנת לביטול בעוד שני בני הזוג בחיים, באמצעות מתן הודעה בכתב.

לעומת זאת, אם בן הזוג הנותר בחיים יבקש לבטל את הוראות הצוואה ההדדית או לסטות מהוראותיה, הרי שידרש להשיב את החלק שירש מאת בן\בת הזוג שהלך לעולמו ליורשיו או לפצותם (את יורשי הצד שהלך לעולמו) בסכום שווה ערך (אם נניח הייתה זו דירה שמכר).

סיפור:

בני זוג עם שני ילדים ובבעלותם דירה בתל אביב. בני הזוג עורכים צוואה הדדית במסגרתה מורים כי בפטירת אחד מהם חלקו יעבור לבן הזוג הנותר בחיים ולאחר מכן לילדיהם המשותפים בחלקים שווים.

דוגמא 1:

לאחר שנה אחד מהם מתחרט ומבקש לערוך צוואה חדשה בנוסח אחר, הרי שהוא רשאי לעשות באמצעות מתן הודעה בכתב לצד השני על ביטול \ חזרה מהוראות הצוואה ההדדית.

דוגמא 2:

לאחר שנה אחד מהם הולך לעולמו. השני, שנותר בחיים, מבקש כעת לשנות את אופן העברת הרכוש לאחר פטירתם.

בן הזוג הנותר בחיים רשאי לעשות כן אך ורק בקשר עם חלקו ברכוש (חצי מהדירה המשותפת לצורך הדוגמא).

אם טרם חולק העיזבון – עליו לוותר ויתור כללי לגבי המחצית שירש מבן\בת הזוג (החצי השני של הדירה) אשר תעבור ליורשים שנקבעו בצוואה ההדדית (במקרה זה לילדים).

לאור מורכבות העניין, חשוב לערוך צוואה אצל עורך דין המתמצא בנושא, וכך למנוע סכסוכים עתידיים וכדי לוודא שהרכוש שצברנו בזיעת אפנו יעבור ליורשים על פי בחירתנו.

1.הקדמה

דיירות מוגנת הינה מצב ייחודי שבו מוענקת לאדם זכות להתגורר בדירה ולשלם דמי שכירות מופחתים. זכות זו מוגדרת כזכות כלכלית והיא מוענקת לאדם מכוח חוק הגנת הדייר. משמעותה של הזכות היא שבעליו של נכס מקרקעין מסוים לא יוכל לפנות אדם המצוי בנכס ויש לו חזקה בו. כמו כן, בעל הנכס אינו יכול להעלות את שכר הדירה אשר משולם לו על ידי הדייר המוגן. למעשה, יש בחוק זה פגיעה ממשית בקניינו של בעל הנכס אשר אינו יכול לממש את הפוטנציאל הכלכלי של הנכסים.

2.תקופת אי התשלום – "ניתוק של המשכיות התשלומים"

גם אם ייקבע שהייתה הפרה לעניין תשלום דמי השכירות, ייתכן כי מדובר במחדל זניח, אשר נמשך תקופה קצרה יחסית לתקופה הארוכה שבה מוחזק הנכס, ולכן אין זו הפרה יסודית ומתמשכת המעמידה את הדייר המוגן בסכנה של פינוי.

3.ההבדל בין דייר מוגן בעסק לדייר מוגן בדירת מגורים

בתי המשפט מתייחסים לאיחור  תשלום דמי השכירות של בעל העסק השוכר בדיירות מוגנת, באופן שונה מאשר לדיירים בדירת מגורים.כאשר מדובר בדירת מגורים, יתייחס בית המשפט לאיחור ביתר סלחנות ועם נטייה לא לפנות את הדייר.לעומת זאת, הצפי מאיש עסקים הנהנה משכר דירה נמוך במסגרת היותו דייר מוגן הוא כי ישלם בזמן וידייק. בתי המשפט מתייחסים באופן יותר מחמיר לבעל עסק המאחר בתשלום שכר הדירה, והנטייה לתת פסק דין של פינוי גדולה יותר.

4.נטל ההוכחה – מונח על התובע

בעל בית אשר תובע פינוי לפי עילה זו חייב להוכיח את העובדות שעליהן היא מושתתת. לאמור, נטל ההוכחה לטענת קיומה של עילת פינוי עקב אי תשלום דמי שכירות מונח על כתפיו של התובע.

5.לסיכום,

מטרתה של הדיירות המוגנת היא פעמים רבות סוציאלית – עזרה לחלשים שבחברתנו. לכן, כדי לפנות דייר מוגן מהנכס, נדרשת הוכחה של פעולה עקבית המפרה לחלוטין את הסכם הדיירות המוגנת. משכך, אם אין המדובר בהפסקת קבע של ממש בתשלום דמי השכירות, אזי אין עסקינן בעילת פינוי מגובשת.

 

1. נסתר מעיני מעסיקים ועובדים רבים – בשנת 2002 חוקק לו חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב –  2002(להלן – החוק), אשר רו בתי הדין לעבודה אוכפים אותו הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי.

2.על מהותו של החוק ניתן ללמוד ישירות מסעיף 1 לחוק, לפיו חובת המעביד למסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד.במידה שהעובד  הינו נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 לא יאוחר משבעה ימים,  וזאת כמפורט בהוראותיו של חוק זה.

3.בהתאם לסעיף 2 לחוק על תוכן ההודעה לכלול פירוט תנאי העבודה כדלקמן:

3.1זהות המעביד וזהות העובד.

3.2תאריך תחילת העבודה או תקופת העבודה.

3.3תיאור עיקרי התפקיד.

3.4ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד.

3.5סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר.

3.6אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד.

3.7יום המנוחה השבועי של העובד.

3.8סוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעביד מעביר בפועל את התשלומים האמורים.

3.9לגבי מעביד שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו – שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו.

3.10לגבי מעביד שהוא צד לחוזה לביצוע עבודה או למתן שירותים או לגבי מעביד שהוא קבלן כוח אדם שהוא צד לחוזה עם מעסיק בפועל, והחוזה האמור כולל הוראות לעניין תנאי עבודה של עובדו של המעביד – תנאי העבודה כאמור, וכן תנאים הנוגעים לסיום יחסי עובד ומעביד.

3.11בנוסח ההודעה יצוין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו.

4.במידה וחל שינוי בתנאי העבודה של העובד כפי שפורטו בהודעה, על המעביד למסור הודעה על כך לעובד בתוך שלושים ימים, ואם היה העובד נער – בתוך שבעה ימים, מהיום שנודע לו על השינוי.

5.הסנקציות אשר ניתן להטיל על מעביד המפר הוראות חוק זה, באמצעות בית הדין לעבודה הינן כדלקמן:

5.1פיצוי כספי עד לסך של 15,000 ₪, ללא צורך בהוכחת נזק.

5.2פיצויים בגין נזקים.

6.בנוסף לסנקציות האזרחיות ניתן להרשיע מעביד המפר הוראות  חוק זה בהליך פלילי לכל דבר ועניין, כאשר בצידן של הרשעות אלו יכול בית המשפט או לחילופין בית הדין לעבודה להטיל על המעביד קנס כספי נוסף בך העולה על כ– 15,000 ₪.

7.יודגש כי בתי המשפט אינן מטילים בנקל פיצויים או קנסות אך לאחרונה מתרבים הליכים בגין הפרת חוק זה כאשר משרד התמ"ת מוביל מהלך זה בכדי למנוע מקרים שיש בהם פגיעה קשה בעובד.

8.בעניין ע"ע 154-10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ, נקבע כי הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים.

9.זאת ועוד נקבע כי הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו – מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך.

10.זאת ועוד נקבע מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק.

11.במישור הפרקטי הודעה לעובד בכתב אם בצורת הסכם ואם בהתאם לאמור בחוק, מצמצמת באופן וודאי את לא מעט מחלוקות אשר יכול והיו עולות ללא הודעה זו. כמו כן הודעה כאמור יכולה למונע הליכים פלילים כנגד המעביד ואף להסיר מן המעביר את הנטל שהיה יכול להישמר לו ביום הדין.

 

1.מתי בן/בת ממשיך/ה יקבל את הזכויות במשק

מינוי בן או בת ממשיכים מבטיח את העברת הזכויות במשק החקלאי (נחלה) של ההורים לאחר פטירת ההורה. יש לציין שהמינוי צריך להיות על פי מסמכי וכללי רשות מקרקעי ישראל.
העברת הזכויות נעשית במינהל מקרקעי ישראל כפוף לכך, כי הבת או הבן הממשיך רשומים כדין בספרי רשות מקרקעי ישראל או בספרי הסוכנות היהודית לארץ ישראל.
יש כמובן להוכיח את עובדת פטירת ההורים באמצעות תעודת פטירה ואין צורך בצו ירושה או צו קיום צוואה.

2.מתי אם בכלל צריך לפצות את האחים

בדרך כלל אין כל הוראה בחוזים בין רשות מקרקעי ישראל לבין האגודה (המושב) המחייבת את הבן הממשיך לפצות את האחים במקרה של קבלת זכויות כבן/בת ממשיכים.
נושא פיצוי האחים טרם קיבל ביטוי בבית המשפט העליון ולמרות שקיימים מספר פסקי דין בבתי המשפט לענייני משפחה, עדיין אין הלכה מחייבת. – בחלק מהמקרים פסקו שעל הבן הממשיך לפצות את אחיו והאחרים לא.

3.1.חוזה משולש – החלת סעיף 114 לחוק הירושה

בחוזים מסוימים בהם עדיין הסוכנות היא צד שלישי לחוזה בנוסף לרשות מקרקעי ישראל ולאגודה קיים סעיף הקובע כי כאשר שני בעלי המשק הולכים לעולמם ואין בן ממשיך יעברו הזכויות במשק על פי סעיף 114 לחוק הירושה.
סעיף 114 קובע מנגנון לבחירת אותה בת או בן שיקבלו את משק ההורים וכן מנגנון פיצוי יתר האחים.
האם הכוונה להחיל את מבחן סעיף 114 דהיינו הבת/הבן המתאימים ביותר – או האם הכוונה היא להחיל גם את מנגנון הפיצוי כאמור בסעיף.
נושא זה טרם הוכרע על ידי בתי המשפט ויתכן כי יהיו מקרים מסוימים בהם הבת או בן המתאימים יאלצו לפצות את אחיהם.

3.2.כאשר יש חוזה מפורש בין הילדים

יש מקרים בהם כל הילדים של בעלי המשק החקלאי מחליטים לפני או אחרי פטירת ההורים כי הם יתחלקו בזכויות במשק החקלאי, או כי ימכרו אותו ויתחלקו בתמורה.
במקרה של הסכם מפורש עליו חתומה גם הבת/הבן הממשיכים ובתנאי כי תנאי החוזה ברורים בנושא זה – אין ספק כי יהיה צורך לחלק את התמורה או לפצות את האחים.

3.3.ויתור על מינוי בן ממשיך

קיימים מקרים בהם מתוקף הסדר משפחתי או צורך למינוי בן ממשיך על מנת לבנות בית מגורים, מחליטה המשפחה כי המינוי יהיה פורמלי גרידא.
במקרה כזה קיים בדרך כל הסכם בעל פה או בכתב בו מוותרת הבת או הבן הממשיך על זכויותיהם מראש.
במקרה של ויתור מפורש על זכויות הבת/בן ממשיך יתחלק המשק בין כל הילדים באופן שווה.

3.4.הנחלה – משק חקלאי קיימים נכסים שאינם "מחוברים"

יש לזכור ולהדגיש כי רק הנחלה וכל המחובר אליה אינם ברי הורשה.
כל רכוש אחר של ההורים המנוחים הוא בר הורשה ויתחלק לפי צו ירושה או צו קיום צוואה.
לדוגמא כאשר במשק חקלאי יש מכונות ו/או כלים חקלאיים (טרקטורים) ו/או במשק יש חברה העוסקת בפיתוח זנים של צמחים ו/או פרחים וכן כל הנכסים שהוזכרו לעיל ודומים להם הם ברי הורשה ולכן הבן/בת הממשיכים יאלצו לפצות את היורשים האחרים בגין רכוש זה.
4.סיכום