מחבר: mmlaw_admin

נושא הדיירות המוגנת נמצא עדיין על סדר יומה של החברה בישראל ומתעוררות סוגיות לא מעטות בדרך יישומו. במאמר המובא להלן יינתן הסבר באשר למשמעות המשפטית של דיירות מוגנת, מהו גובה דמי השכירות, מהן העילות לפינוי דייר מוגן וכן אילו טענות הגנה יש לדייר המוגן, מפני בעל הבית המעוניין לפנותו.

1.המשמעות המשפטית של דיירות מוגנת

דייר מוגן הינו שוכר דירה ו/או חנות אשר חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 חל עליו ועל כן הינו בעל זכות צמיתה להתגורר בדירה, יש לו הגנה מהעלאת שכר דירה כל עוד החוק בתוקף.חשוב להבין כי רוכש זכות של דיירות מוגנת בדירה או בעסק לעולם אינו רוכש את הבעלות בנכס, אלא את הזכות החוזית להתגורר בו או לעשות בו שימוש ייחודי, בתמורה לתשלום דמי שכירות, בהתאם לשיעור הקבוע בחוק הגנת הדייר. משכך, בעל הזכות אינו נרשם בפנקסי המקרקעין (טאבו).יחד עם זאת, זכות הדיירות המוגנת הינה לכל החיים ובעליה הופך ל"דייר מוגן". החוק חל הן על נכסי מגורים והן על בתי עסק.

2.כיצד הופכים לדייר מוגן?

2.1.דייר מוגן הופך לכזה בהסכמת הבעלים – וישלם עבור הדיירות דמי מפתח.

עד שנת 1958 אסור היה להעביר דיירות מוגנת. מאוחר יותר ולאור התופעה שנפוצה כבר בקרב הציבור, הוסכם על מכירת הזכות, כאשר שוויה הוערך בסך של כ- 40%-60% משווי הבעלות "הנקייה", כאשר הבעלים מקבל בדרך כלל 1/3 מדמי המפתח.

2.2. הורשת זכות הדיירות המוגנת – היורשים של הדייר המוגן אינם מקבלים בירושה את הזכות אלא על פי תנאים הקבועים בפרק א' לחוק (סעיפים 19-40) ועמידה בתנאים אלו:

א.הדייר המוגן המקורי נפטר –

יהיה בן-זוגו לדייר מוגן, ובלבד שהשניים היו בני-זוג לפחות שישה חודשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו.באין בן-זוג כאמור לעיל – יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים – קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד אתו (וכאשר מדובר בחנות – עבדו יחד אתו) לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו, ולא הייתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם.

ב.הדייר המוגן נפרד/התגרש מבן/בת הזוג – במקרה של פרידה או גירושין זכויות הדיירות המוגנת ניתנות לחלוקה בהסכם גירושין, ובלבד שבני הזוג המתגרשים חיו בדירה המוגנת לפחות שישה חודשים לפני הגירושין.

ג.הדייר עזב/זנח את משפחתו – במצבים בהם דייר מוגן עוזב דירה, וזונח בה את ילדיו או את הוריו, אשר גרו אתו לפחות שישה חודשים בדירה האמורה, ואשר אין להם דירה אחרת לגור בה, הילדים או ההורים זכאים לזכות הדיירות המוגנת בעצמם. בית המשפט פירש את המונח "זנח" כמצב של ניתוק מעשי כולל של הקשר המשפחתי.

2.3. בהתאם לסעיף 33 לחוק, כאשר  פוקעת זכותו של הבעלים על הנכס (הוצאה לפועל, פשיטת רגל וכו'), המחזיק בנכס יהפוך לדייר מוגן של הבעלים החדש.

3.גובה דמי השכירות

3.1המונח "דמי מפתח" מתייחס לסכום החד פעמי אשר משולם עם כניסת הדייר לנכס ועבור קניית זכות הדיירות המוגנת, בניגוד למונח "דמי שכירות" המתייחס לדמי השכירות המשולמים בכל מקרה מדי חודש לבעל הבית. גובה דמי המפתח נע בדרך כלל בין 1/2 ל-1/3 משווי הנכס שהוא חופשי מדיירים מוגנים, ודמי השכירות נמוכים משמעותית מהשוק החופשי, ונקבעים על פי תקנות הקבועות בחוק.

3.2דייר שיראו אותו כאילו שילם דמי מפתח על-ידי השקעותיו בדירה – אם הדייר השקיע רבות במבנה יראו כאילו השקעתו הייתה דמי מפתח ויהפוך לדייר מוגן. לרוב יבקש בית המשפט את הסכמת הבעלים מראש ובטרם ההשקעה לראות את עלות ההשקעה ושיבוח הנכס כדמי מפתח. דהיינו – הסכמת בעל בית לעבודות שיפוץ המבוצעות על-ידי הדייר, אין בה כדי להצביע על הסכמתו להפוך את השכירות של המושכר לדיירות מוגנת.

3.3 כך למשל קבע הנשיא שמגר בר"ע 369/86 מחמד צאלח אבו ליל נ' סאלח חאבס מוצטפא, תקדין עליון 86 (2) 1128: "הסכמה לביצוע תיקון או שיפוץ לפי בקשת הדייר, ללא זיקה ישירה או מרומזת, לדמי המפתח, אינה יכולה להפוך ללא הסכמה ושלא מדעת, להסכמה כביכול לקבלת תמורה שמשמעותה עולה כדי קבלת דמי מפתח".

3.4    בדירת מגורים נקבעים דמי השכירות בהתאם לגודל הדירה (בדר"כ כמה מאות שקלים בלבד) וסכום זה מתעדכן בהתאם לעליית המדד אחת לשנה. יודגש, כי לבעל הבית אסור לדרוש דמי שכירות הגבוהים מהסכום המקסימאלי שנקבע בחוק כאמור.

3.5בעסק המצב מורכב מעט יותר כאשר דמי השכירות המרביים הם הסכום ששולם לפני שנת 1983, בתוספת כמה מאות אחוזים, ואולם החל משנת 2003 נקבע כי ישנם עסקים (כגון בנק, ביטוח, קולנוע, יבוא-יצוא ועוד) שעליהם כלל לא חלה הגבלה של גובה דמי השכירות, כל עוד לא שולמו דמי מפתח בעת רכישת הזכות בנכס.

4.עילות פינוי הדייר המוגן

עם פריחת שוק הנדל"ן, רבו המשקיעים, הקבלנים ויזמי הנדל"ן למיניהם שרכשו בנינים או נכסים התפוסים בחלקם ע"י דיירים מוגנים על פי חוק הגנת הדייר, שהדרך החוקית היחידה לפנותם  הינה באמצעות עילות הפינוי המנויות בסעיף 131 לחוק, בהתאם לפירוט כדלקמן:

1.אי תשלום דמי שכירות – לא באופן חד פעמי אלא באופן קבוע.

הרחבה על עילת פינוי זו ראה במאמר "אי תשלום דמי שכירות – עילה לפינוי הדייר המוגן?"

2.הפרת חוזה השכירות אשר אי-קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי – כאשר קיים בחוזה השכירות תנאי מפורש, והתנאי הופר על-ידי הדייר אזי מתגבשת לבעל הבית הזכות (על פי תנאי השכירות) לתבוע את פינוי הדייר מהדירה.

3.שינוי מטרת השכירות – ככלל, לא קיימת בין עילות הפינוי שבחוק עילת פינוי בגין עשיית שינויים במושכר, אולם, נקבע בפסיקה, כי היא קמה וניצבת מכוח הוראות סעיף 131 (2) הנ"ל.

נקבע, כי על מנת לתבוע פינוי של שוכר מוגן ממושכר, בעילה של עשיית שינויים במושכר, צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים:

א.קיומו של תנאי מפורש בחוזה האוסר על עשיית שינויים במושכר.

ב.הפרת תנאי זה על ידי הדייר המוגן.

ג.קביעה בהסכם, כי הפרת התנאי מעניקה לבעל הבית את הזכות לתבוע פינוי.

4.גרימת נזק מהותי בכוונה לעסק – שינויים בעסק, שיפוצים.

5.שימוש בנכס למטרה לא חוקית.

6.הטרדת או הרגזת שכניו של הדייר באופן קבוע – הפסיקה פירשה סעיף זה כעוסק בהטרדה או הרגזה של בעל הבית – המשכיר – רק אם הוא שכן של הדייר – השוכר.

עוד נקבע, שעל בעל בית, המבקש פינויו של דייר מוגן בעילה זו, מוטל הנטל להוכיח התנהגות מטרידה ומרגיזה הנושאת אופי מתמיד וקבוע, המכביד באופן ניכר על קיומם של יחסי שכירות תקינים. אין די במעשה הטרדה בודד.הכוונה בעיקר להטרדה על ידי ריח, זיהום, רעש וכו'.

7.המושכר דרוש לבעלים – כאשר יש אלמנט של פיצוי. במידה ומדובר בדירה אזי הפיצוי יהיה דיור חלופי או 100% מדמי המפתח. במידה ומדובר בעסק – עסק חלופי או פיצוי הכולל מוניטין, לבחירת הדייר.

8.הבעלים הינם המדינה או גוף ציבורי, והנכס דרוש להם לצורך חיוני – המקרה מחייב מתן סידור חלופי או תשלום דמי המפתח.

9.השבחת הנכס – כאשר יש צורך להרוס את המבנה או לבצע שיפוץ מלא. תנאי זה צריך לעמוד בתנאים הבאים: בדירת מגורים – הנכס עומד למכירה, יש היתר בנייה בתוקף וקיים סידור חלופי. אם מדובר בעסק – רק אם הדייר מסכים. הדייר יכול לכפות על הבעלים למצוא לו דיור חלוף.

10.נטישה – מקור עילה זה הנו בפסיקה. צריכים להתקיים 2 תנאים מצטברים: נטישה פיזית של המושכר, וכי לדייר אין כל כוונה לשוב אל הנכס.

5.הגנות הדייר המוגן

תביעות לפינוי דיירים מוגנים מכח חוק הגנת הדייר מוגשות חדשות לבקרים לערכאות, על ידי בעלי נכסים, אשר טוענים כי הדיירים הפרו את הסכם השכירות ועל כן יש להורות על פינויים בהתאם לאחת מן העילות הקבועות בסעיף 131 לחוק הגנת הדייר.לדייר המוגן קיימות מספר הגנות מפינויו. אחת ההגנות הייחודיות לדייר המוגן נמצאת בסעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר המאפשר לבית המשפט לסרב ליתן צו פינוי, חרף קיומה של עילה לכך, אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק לתיתו. סייג זה נקרא "סעד מן הצדק". להרחבה בנושא זה ראה מאמר "דייר מוגן: יש לך הגנה מפני תביעות פינוי".

חבר קיבוץ בחר להתנגד למינוי של חבר קיבוץ אחר למשרה ציבורית וזאת בניגוד לדעת מזכירות הקיבוץ והמלצותיו. חבר הקיבוץ נקט בלשון בוטה ואף הפיץ עלונים בנושא התנגדותו לתאי הדואר של החברים.
הקיבוץ בתגובה כינס את האסיפה הכללית והוחלט להוציא את החבר, (לאחר יותר מ-40 שנות חברות), מחברותו בקיבוץ.
החבר בחר לא לנסות ולבטל את ההחלטה להוציאו מהקיבוץ אלא לתבוע פיצוי כספי בגין הפרת החוזה בינו לבין הקיבוץ והוצאתו שלא כדין מהקיבוץ.

דבר ידוע הוא כי חופש הביטוי הוא מערכיה היסודיים ביותר של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

מידת ההגנה הניתנת לחופש הביטוי היא פרי האיזונים שבין חופש הביטוי לבין האינטרס של הכלל. איזון זה קובע את מידת ההגנה על הזכות ואת החופש הניתן למוסדות הקיבוץ לפגוע בה.
בבג"צ 6126/94 סנש נ' יו"ר רשות השידור תקדין עליון כרך 99 (2) 806 נקבע כי:
"ראוי הוא שלא לתת הגנה לחופש הביטוי והיצירה במקום שאלה פוגעים באינטרס הציבור. עם זאת, לא כל פגיעה באינטרס הציבור שוללת הגנה על חופש הביטוי והיצירה. פגיעה בחופש הביטוי והיציאה נתפסת כמוצדקת רק אם היא תואמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אם היא לתכלית ראויה ואם הפגיעה בחופש הביטוי והיצירה אינה עולה על הנדרש".

משכך, סבירות ההחלטה של אסיפת הקיבוץ נבחנת כפונקציה של איזון ראוי בין הערכים המתנגשים שהם חופש הביטוי מחד ופגיעה ביסודות הקיבוץ ובמטרותיו או באורחות חייו ושמירת האופי החברתי המיוחד של הקיבוץ מאידך.

למסגרת חיי הקיבוץ יש ייחוד משלה. אך אין בה להצדיק סטיה מהאיזון הראוי בין חופש הביטוי לאינטרס הציבורי. האסיפה הכללית בפס"ד סלומון, לא נתנה משקל ראוי לעיקרון חופש הביטוי, בהתחשב בצרכיה הדמוקרטים של חברה דמוקרטית נאורה, והקיבוץ אינו יוצא מכלל זה. האסיפה הכללית נתנה משקל יתר לפגיעה ביסודות הקיבוץ, במטרותיו או באורחות חייו ובאופן זה חרגה ממתחם הסבירות.

כמו כן, נקבע כי החלטת האסיפה אינה עומדת במבחן המידתיות. קרי החלטתה להרחיק את התובע מהקיבוץ הינו גמול חמור שאינו עומד ביחס מידתי לחומרת מעשיו במידה שהביאה לקביעה שהחלטת האסיפה הכללית ניתנה שלא כדין.

משקיימת חובה של הקיבוץ כלפי חבריו, וחובות בין חברי הקיבוץ לבין עצמם כפי שהוצג לעיל, החלטת הקיבוץ במקרה דנן, להרחיק את התובע נתקבלה שלא כדין ומשכך, מהווה הפרה של החוזה בין הקיבוץ לחבר הקיבוץ.

הקיבוץ חויב לשלם לחבר פיצוי של יותר מ-500,000 ₪.


רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

הקדמה

נושא יחסי הזכויות בין בעל משק חקלאי (נחלה) לבין בן או בת אשר בנו את ביתם במשק חקלאי, מהווה סוגיה חמה ובלתי פתורה בבתי המשפט. פסק דין בנושא זה שניתן על יד כבוד השופטת חנה קיציס, מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, שופך אור הן על מורכבות הסוגיה, והן על פתרונות יצירתיים אפשריים לאיזון בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים.

העובדות בתמצית

זוג הורים, בעלי משק חקלאי במרכז הארץ, אפשרו לבנם וכלתם לבנות את ביתם במשק החקלאי על פי הנהלים שהיו נהוגים באותה עת באגודה ובמוסדות המיישבים. (רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לארץ ישראל).לימים נפטר האב והאם נותרה במשק החקלאי ובבית המגורים שלה. לימים, אימו של הבן שבנה את ביתו במשק החקלאי, נקלעה למצוקה כלכלית קשה, כאשר מצד אחד בבעלותה נכס בעל ערך משמעותי (המשק החקלאי), ומצד שני מחסור חמור בכסף נזיל לצרכיה היומיומיים.

בעלת הזכויות במשק החקלאי הציעה לבנה וכלתה לרכוש ממנה את הזכויות במשק, או לקבל ממנה פיצוי עבור בניית ביתם ולפנות את הנחלה על מנת שתוכל למכור אותה לצד ג'. הבן ואשתו סירבו בכל תוקף, וטענו כי המשק הוא למעשה שלהם, הם "בנים ממשיכים", וזכאים לקבל את כל הזכויות בנחלה ללא תמורה, והאמא כלל אינה רשאית למכור את המשק.

האמא-בעלת הזכויות במשק החקלאי הגישה תביעת פינוי נגד בנה וכלתה, ולחילופין, תבעה תביעה לפצל את בית המגורים תוך השתת הוצאות הפיצול על הבן ואשתו

בלית ברירה הגישה האם תביעה כאמור לעיל, ובמהלך המשפט אף מכרה את הנחלה לצד ג' יחד עם הבית של הבן וכלתו. לבקשת הבן וכלתו, עיכב בית המשפט את סיום המכירה עד למתן פסק דין בתביעה.

הבן וכלתו הגישו תביעה להכיר בזכויותיהם במשק החקלאי

הבן ואשתו טענו כי הזכויות במשק החקלאי הועברו אליהם במתנה, ולחילופין קיימת התחייבות לתת מתנה והזכויות צריכים לעבור אליהם לאחר פטירת האם, וכי האם אינה רשאית למכור את המשק החקלאי לצד ג'.

תמצית פסק הדין

בית המשפט דחה את תביעת הבן ואשתו להכיר בזכויותיהם במשק החקלאי וניתח את המסמכים והאירועים, וקבע כי לא היתה לאם, בעלת הזכויות במשק ובעלה, כל כוונה ליתן לבן וכלתו זכויות במשק החקלאי למרות בנית הבית במשק החקלאי.

בית המשפט לא קיבל את טענת הבן וכלתו כי הינם "בנים ממשיכים" למרות שהיו מספר מסמכים שנחתמו על ידי האם לאגודה ובהם אזכור נושא "הבן הממשיך". בית המשפט קיבל בעניין זה את טענות האם, כי חתימתה על המסמכים היתה אך ורק על מנת לאפשר את בניית הבית וקבלת משכנתא. בית המשפט גם דחה את טענת הבן ואשתו כי הם קיבלו את הזכויות במשק החקלאי במתנה, או כי ניתנה התחייבות האם ליתן מתנה.

בית המשפט קיבל את תביעת האם להפריד את בית המגורים של הבן ואשתו מהמשק החקלאי, וכן חייב את הבן ואשתו בכל הוצאות ההפרדה הנ"ל.בית המשפט דחה את תביעת האם לפינוי, וקבע כי כוונת האם היתה ליתן להם זכויות בבית ובחלקה עליו נבנה הבית של הבן וכלתו.כתוצאה של פסק הדין תוכל האם לסיים את מכירת המשק ולקבל את מלוא התמורה עבורו ולשפר באופן משמעותי את איכות חייה.

סיכום ומסקנות

פסק הדין של השופטת חנה קיציס מדגים את המתח, המורכבות והקושי במציאת פתרון הולם, נכון וצודק לאיזון בין זכויות בעלי המשק החקלאי, לבין הבן או הבת אשר בונים את ביתם על המשק החקלאי והופכים את הבית במושב למרכז חייהם.

מצד אחד – אין זה הגיוני, צודק או נכון משפטית לבטל במחי יד את זכויותיהם של בעלי המשק החקלאי, אשר נתנו לבן או לבת לבנות בית מגורים במשק החקלאי, להגביל את זכויות הקנין שלהם ולא לאפשר להם איכות חיים סבירה לעת זקנה.

מצד שני – יש מקום להתחשב בזכויות הילדים אשר העבירו את מרכז חייהם למושב, ולפעמים גרים בבית המגורים שלהם עשרות שנים.

מצד שלישי – ההורים בעלי הזכויות במשק החקלאי מגיעים לגיל מתקדם, זקוקים לעזרה, ולפעמים חייבים למכור את הנכס היחיד או העיקרי שלהם, על מנת לממן פתרון הולם לעת זקנה-כגון בית אבות, עזרה סיעודית ומימון איכות חיים וטיפול הולם.

שקלול הזכויות והחובות של הצדדים וכן איזון של כל האינטרסים המנוגדים כאמור לעיל, מוטלת על כתפי בית המשפט ומהווים מטלה מורכבת קשה במיוחד וזאת על מנת למצוא את האיזון הנכון והמתאים, על מנת ששני הצדדים יוכלו להמשיך ולחיות את חייהם באופן סביר וללא נזקים כלכליים משמעותיים.לעניות דעתי כבוד השופטת קיציס בפסק דינה מצאה איזון עדין ונכון בין האינטרסים של הצדדים המאפשר לשני הצדדים ליהנות מקנינו באופן סביר.

הפתרון הנכון לבעית ההורים מול הבן הממשיך

לסוגיה שתיארנו קיים פתרון מעולה, הדורש מחשבה תחילה, ומאמץ משותף של כל הצדדים, טרם מתן רשות לבן או לבת לבנות את ביתם במשק החקלאי.

משרדנו טיפל בעשרות רבות של בעיות בין בנים /בנות להוריהם, בנוגע למשק החקלאי.

הפתרון הנכון וההולם לפתרון בעיות אלה הוא עריכת חוזה מפורט בין הצדדים, אשר יקח בחשבון בתנאיו את כל האפשרויות הגלומות בעתיד-דהיינו, מקרה של פטירה, חס וחלילה, מקרה של מכירת המשק על ידי ההורים ו/או מכירת הבית על ידי הילדים.בחוזה מפורט בין ההורים והבנים, (מומלץ גם לערב את יתר הילדים במשפחה), ניתן לפתור מראש את הסוגיות המורכבות שהועלו בפסק הדין.בנוסף לתנאי החוזה הספציפיים בין הצדדים.

עריכת החוזה תגרום לשני הצדדים להבין ולשקול באופן מפורט את התנהלותם בעתיד, ולתאם את הציפיות, הן של ההורים בעלי הזכויות במשק, והן של הילדים אשר בונים בו את ביתם, וכן את ציפיות יתר בני המשפחה בנוגע לירושה העתידית של המשק החקלאי.לא פחות חשוב חוזה מתאים אשר יבהיר את ציפיות הצדדים לעיתים גם יאפשר למשפחה להמשיך ולהתקיים בשלום ובאחדות לאורך שנים רבות.

תביעתו  של חבר קיבוץ ותיק בן 60 כנגד הקיבוץ בו הוא חבר בעילה של הפרות חוזרות ונשנות של תקנון הקיבוץ ושל תקנון אורחות עבודה ופרנסה, המהווים חוזים מחייבים בין הקיבוץ לחבריו.
התביעה הוגשה לאחרונה ומתבררת בבית המשפט .

תקנון הקיבוץ הינו חוזה סטטוטורי ,( חוזה שנוצר ע"י חוק ומוגבל ע"י חוק. יצור כלאיים בין חוזה לחיוב). על פי התקנון  ישנה חובה דו צדדית על חבר הקיבוץ להעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו ולקיים את הוראת רשויותיו המוסמכות של הקיבוץ בכל הנוגע לעבודתו ולסדרי עבודתו. מנגד על הקיבוץ לספק את הצרכים החומריים, החברתיים והתרבותיים של חבריו בהתאם ליכולתו, תוך שמירה על הערבות ההדדית והענקת זכויות שוות בתנאים שווים לכל חברי הקיבוץ.

בנוסף לכך, בעקבות שינוי סיווגו של הקיבוץ לקיבוץ מתחדש, נוספו  לתקנון הרגיל גם תקנון אורחן עבודה ופרנסה וכן תקנון מכרזים, הם תקנונים המסדירים את יחסי העבודה  של חברי הקיבוץ תוך מתן עדיפות בהעסקת חברי הקיבוץ בענפי הקיבוץ השונים.

התובע נמנה על צוות מקימי אחד  ממפעל הקיבוץ ועבד בו  בתפקידים שונים ברציפות כ – 28 שנים. הישות המשפטית של המפעל, לפי הנטען בכתב התביעה,  היא שותפות רשומה השייכת במלואה לקיבוץ .

במחצית השנייה של שנת 2006 התחלפה השדרה הניהולית במפעל, וזו החלה לקצץ בסמכויותיו של התובע. מדיניות ההנהלה החדשה היתה להעמיד בחזית המכירות של המפעל צוות צעיר ודינמי .
במהלך חודש מרץ 2007 נמסרה לתובע  בהפתעה הודעת  פיטורין, אשר נעשתה בניגוד לתקנוני  הקיבוץ ובניגוד לדין הנהוג במדינת ישראל.

בסעיפי התקנון  הנוגעים להפסקת עבודה שלא ביוזמתו של החבר מחויבים מנהלי הענפים להתריע בפני חבר הקיבוץ על תפקודו הלקוי אם היה כזה. כמו כן ניתן לחבר הקיבוץ  פרק זמן לתקן את דרכיו. במקביל מנהל משאבי אנוש , מנהל הקהילה , ויו"ר וועדת הביקורת אמורים לבדוק את התנהלותם של הנוגעים בדבר, לקרוא לסדר את מפר התקנון אם היה כזה, וכן לבחון ולהביע דעה לגבי תקינות המהלך וסבירות השיקולים שהופעלו בו.

למרות כל פניותיו של חבר הקיבוץ לגופי ההנהלה והביקורת שתפקידם למנוע פיטורים חד צדדים החליט מי מהנהלת הקיבוץ לא להתערב בסוגיה ולקבל את מהלך הפיטורין החד צדדי שנקטה הנהלת המפעל.

במקרה זה בו, מחד  חבר קיבוץ ממלא את כל התחייבויותיו כלפי הקיבוץ ומאידך הקיבוץ לא מקיים אחר חובותיו והתחייבויותיו החוזיות, הרי שאין מנוס מפניה לערכאות משפטיות.

אחריות הקיבוץ היא גדולה במיוחד לאור הסיבה האמיתית לפיטורין היא גילו של התובע. פיטורין בשל גיל הינה פעולה המנוגדת לדין, אשר מהווה אפליה אסורה ופגיעה בכבוד האדם  על פי חוק כבוד האדם וחירותו-התשנ"ב -1992.

בגין התנהגות ו/או מעשי ו/או מחדלי הקיבוץ, כולם ביחד או לחוד, המהווים הפרה יסודית של החוזה בין הקיבוץ לחבר הקיבוץ  הוגשה תביעה  חוזית  ונזיקית לבית המשפט .

פסק דין חשוב ששניתן על ידי כבוד השופט דוד גדול בענין זכויותיו של הבן הממשיך (אותו יצג משרדנו) כנגד הוראות צוואה מאוחרת של האם בעלת המשק, המבטלת לכאורה את מינוי וזכויות הבן הממשיך והמעבירה הזכויות במשק החקלאי לילדים אחרים.
ראה תמ"ש 8630/03 בבית משפט השלום בכפר סבא – פס"ד מיום 22.6.05.

פסק הדין מדגים שוב כמה חשוב לבן הממשיך ולהוריו להתייעץ עם עו"ד הבקיא בנושא ולחתום על חוזה מפורט בין ההורים לבן הממשיך כל זאת לפני כניסת הבן ואשתו להשקעה בבנית בית במשק ההורים.

העובדות
מדובר במשק חקלאי הנמצא במושב ירחיב בו מנוהלים מקרקעי המושב על ידי רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לארץ ישראל בחוזים תלת שנתיים מתחדשים (להלן: "החוזה המשולש").

חברי האגודה השיתופית המרכיבים את המושב מחזיקים במשקים מכח זכויותיהם כברי רשות. בעל המשק המקורי (במקרה שלנו) חתם על חוזה בר רשות ואחרי פטירתו קיבלה את כל הזכויות במשק אשתו, אשר חתמה על מסמכי התקשרות חדשים בשנת 1987 עם המוסדות המיישבים.

סמוך למועד החתימה חתמה בעלת המשק על התחייבות בלתי חוזרת לפיו היא ממנה את בנה ואשתו "כבן ממשיך" (להלן: "הנתבעים").
האגודה, רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לארץ ישראל אישרו את ההצהרה ואף איפשרו לבן הממשיך לבנות את ביתו במשק החקלאי.

יש להוסיף ולציין כי גם אחיו של הבן הממשיך חתמו על הסכמתם להסדר הנ"ל על פיו יקבל הבן הממשיך ואשתו את הזכויות במשק לאחר פטירת האם.

בשנת 1992 אחת מאחיותיו של הבן הממשיך נכנסה לגור עם האם ולאחר הלכים משפטיים בין הבן הממשיך לבת הוסכם כי הבת ובני ביתה יוכלו לגור בבית האם עד שנה לאחר פטירת האם.
בשנת 1993 חתמה האם על צוואה ובה הוראה להעברת המשק החקלאי לבת הנ"ל.
לאחר פטירת האם הגישה הבת תביעה לביטול מעמדו של הבן ואשתו כבן ממשיך.

הטענות המשפטיות

הבת טענה כי הקניית הזכויות מהאם עומדת בסתירה לסעיף 8 לחוק הירושה.

כמו כן טענה הבת כי העובדה שהזכויות במשק הן זכויות אישיות אינה מחייבת מסקנה כי הן אינן ניתנות להורשה והפנתם בענין זה את בית המשפט לפסק הדין בפרשת אזולאי נ' אזולאי ובפרשת ברמלי נ' ברמלי.

כמו כן טענה הבת באמצעות עוה"ד שלה כי תנאי החוזה המשולש שצריכים לחול הן החוזה במעמד הקנית הזכות של בן ממשיך ולא במועד פטירת האם.
בחוזה האחרון קיימת הוראה מפורשת כי זכויות הבן הממשיך גוברות על כל זכות אחרת ואילו בחוזה משנת 1987 (השנה בה התמנה הבן הממשיך) הענין פחות ברור.

הנתבעים (הבן הממשיך) הרשות והסוכנות היהודית ארץ ישראל טענו כי זכויות בר רשות אינן ברות הורשה וכי חוזה המשולש (אישיות) גובר על חוק הירושה וכי ההענקה היא מתנה שהסתיימה ולא ניתן לחזור ממנה.

הכרעת בית המשפט
בית המשפט הנכבד קיבל את טענות הנתבעים וקבע חד משמעית כי כאשר זכות המתיישב היא זכות בר רשות חוק הירושה לא חל אלא אם הותר באופן מפורש בהסכם בין הצדדים.
כמו כן קבע בית המשפט כי על פי החוזה שחתמה האם וכן לאור סעיף 20(ה) לחוזה המשולש, המשק החקלאי אינו חלק מעזבון האם.
כן קבע בית המשפט כי תנאי החוזה המשולש שהיה בתוקף בעת פטירת האם יחולו.
לסיכום קבע בית המשפט הנכבד כי לנתבעים מלוא הזכויות במשק החקלאי כבן ממשיך ואין לילדים האחרים כל זכות במשק.
כמו כן חייב בית המשפט את התובעים בהוצאות משמעותיות של כ- 25,000 ₪ כולל מע"מ.

סיכום ומסקנות

כאשר בן ממשיך והוריו חותמים על חוזה מפורט שנעשה על ידי עו"ד מומחה בנושא וכן משלימים כראוי את הפרוצדורה במוסדות המשקים, מבטיח הבן את עתידו הכלכלי במשק גם כנגד התנגדות חריפה של אחיו לאחר פטירת ההורים והחוזה וכן המינוי של בן ממשיך גוברים על חוק הירושה וצוואה נוגדת.

הקדמה
נושא הבן הממשיך מהווה אבן שואבת לבעיות וסוגיות משפטיות שחלקם עדיין לא קיבל ביטוי בפסקי דין ולהלן מאמר בנושא האקטואלי ביותר כיום במושבים דהיינו כיצד מבטלים את זכות הבן הממשיך.
ביטול מעמדו של "בן ממשיך" תלוי קודם כל בדרך מינויו – המינוי ודרכו קובעים את דרך הביטול.

צורות שונות למינוי בן ממשיך
בן ממשיך יכול שימונה לצורך פורמלי בלבד כגון לקבלת אישור לבנות בית שני בנחלה ויכול שימונה באופן ענייני ומתוך מטרה שיקבל את כל זכויות המשק-הנחלה-לאחר פטירת ההורים ויכול שימונה כנגד התחייבותו לתמוך בהורים הן כלכלית והן בכל דרך אחרת נדרשת לעת זיקנתם ויש גם מינויים מגוונים אחרים.

הדרך הפורמלית למנות בן ממשיך
על מנת שמינוי הבן הממשיך יהיה תקין ושלם יש לבצע מהלכים פרוצדורליים מסודרים וממוסדים באגודת המושב, בסוכנות היהודית לארץ ישראל ובמינהל מקרקעי ישראל.
מינהל מקרקעי ישראל יכיר בזכויות הבן הממשיך אך ורק אם כל הצדדים הרלוונטים יחתמו על כל המסמכים והתחייבויות הן של בעלי המשק, הן מטעם אגודת המושב, הסוכנות היהודית לארץ ישראל מקבלי הזכות (הבן הממשיך) וכמובן מינהל מקרקעי ישראל.
מינהל מקרקעי ישראל מקפיד על הפרוצדורה וללא רישום פורמלי של הבן הממשיך במינהל מקרקעי ישראל המינהל לא יתן כל תמיכה או הכרה למעמד זה.

הדרכים לביטול זכויות הבן הממשיך
כאמור הדרכים לביטול המינוי תלויות קודם כל בדרך המינוי כמתואר בכתבה זו והן גורם נוסף וחשוב לא פחות הוא האם הבן הממשיך (ולפעמים בן/בת זוגו וילדיו) בנו את ביתם במשק וגרים בו או לאו ?

פגמים במינוי עצמו
כאשר יש פגמים במינוי הבן הממשיך כגון שרק חלק מהמוסדות חתומים על הטפסים וההסכמים, או כאשר אחד ההורים או יותר אינם חתומים על המסמכים הנדרשים-יסתמך הביטול קודם כל על טענות בנוגע לחוסר מינוי מלכתחילה.
הביטול במקרה זה יהיה קל יחסית – אולם עדיין יש צורך לעשותו שכן אחרת הבן הממשיך עלול לדרוש מהוריו ואחיו זכויות בנוגע למשק החקלאי.

כאשר יש חוזה בין ההורים לבן הממשיך
יש לזכור כי חוזה כאמור יכול להיות מפורש, בעל פה, או על פי התנהגות הצדדים.
במקרה כאמור לעיל תהיה עילת הביטול תלויה קודם כל בתנאי החוזה-קיומם או הפרתם.
לדוגמא כאשר הבן הממשיך ובן/בת זוגו חייבים לדאוג (כלכלית ופיסית) להורים בעלי המשק ולכבדם והם אינם עושים בן כראוי-מקנה ההפרה זכות ביטול.
לדוגמא כאשר מתחייב הבן הממשיך לעבור ולגור במשק והוא לא עושה כן – מקנה ההפרה האמורה זכות ביטול.
לסיכום עניין זה יש לבדוק היטב את כל תנאי החוזה וקיומם על ידי הצדדים ולפעול ראשית בהתאם לתנאי החוזה.

כאשר אין חוזה מפורט בנוגע למינוי ותנאיו
במקרה כאמור לעיל תהיה ההסתמכות בעיקר על חוק המתנה ותנאיו.
לדוגמא, על פי חוק המתנה כאשר מצבו הכלכלי של נותן המתנה (ההורים במקרה שלנו) משתנה לרע באופן מהותי, רשאי נותן המתנה (בתנאים מסויימים) לחזור בו. דהיינו ההורים שמצבם הכלכלי הורע רשאים לחזור בהם ממינוי הבן הממשיך.
דוגמא נוספת היא, כאשר מקבל המתנה מתנהג באופן מחפיר כלפי נותן המתנה, רשאי נותן המתנה לבטל את המתנה.
דוגמא: במידה וההורים רוצים למכור את המשק ולעבור לבית אבות יתכן ותקנה להם הזכות לביטול הבן הממשיך כפוף לפיצויי בגין השקעותיו בבית המגורים.

קיימים כמובן מקרים רבים נוספים בהם ניתן ולפעמים רצוי לבטל מעמד הבן הממשיך ויש לבדוק כל מקרה לגופו – כגון האם שינה מקבל המתנה את מצבו לאור מתן המתנה וגורמים נוספים הקשורים לכל מקרה לגופו.

סיכום
מינוי בן ממשיך הוא צעד בר משמעות רבה הן לנותן הזכות והן למקבל הזכות ורצוי מאוד לחקור את כל היבטיו טרם ההתקשרות. רצוי שההתקשרות תהיה ברורה ובכתב ותאפשר במקרים מסוימים לצדדים לחזור בהם.