תקדים של המחוזי – נחלה חקלאית – צוואת האם מחייבת

העובדות

נחלה חקלאית במושב במרכז הארץ ששווייה כיום הוא כ – 10 מיליון ₪ היתה רשומה על שם הורי הצדדים.

לבעלי הנחלה נולדו 2 ילדים – בן ובת. הבן הבכור מתגורר בנחלה מזה עשרות שנים. הוא בנה שם ביתו יחד עם משפחתו.

הבת אינה מתגוררת בנחלה מזה עשרות שנים.

הבן התקבל כחבר אגודה ואף מחזיק בכתב התחייבות מאת הוריו המנוחים הנחזה להיות מסמך מינוי "בן ממשיך" במשק.

האם המנוחה הלכה לעולמה לאחר האב, והשאירה אחריה צוואה, על פיה היא מצווה את בית מגוריה בנחלה לביתה ואת מחצית מיתרת הנחלה.

 על פי כללי רשות מקרקעי ישראל שהיא הבעלים של הזכויות בנחלה לא ניתן לחלק באופן פיסי נחלה חקלאית.

נחלה חייבת להישאר כיחידה אחת בבעלות משפחה אחת.

בהתאם לחוזה הדו צדדי בין אגודת המושב לרשות מקרקעי ישראל כאשר אין בן ממשיך יש להחליט מי הוא הבן או בת "המוכן ומסוגל" לקבל את הנחלה ואותו בן או בת יקבלו את מלוא הזכויות במשק.

עד היום במקרה של בחירת אחד הילדים והעדפתו על פני אחרים, נושא הפיצוי קיבל פרשנויות שונות – חלק מבתי המשפט חייבו את הזוכה לפצות את היורשים האחרים וחלק שללו את הפיצוי.

הקביעות העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט

בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בהרכב של 3 שופטים דן בסוגיות המשפטיות והעובדתיות של המקרה והגיע למסקנה חדשנית ותקדימית.

בית המשפט קבע פה אחד כי הבן שבנה את ביתו הוא הבן המוכן ומסוגל לקבל את מלוא כל הזכויות בנחלה, אולם עליו לפצות את אחותו בערך אותו חלק של המשק כפי שנקבע בצוואת האם.

בית המשפט נימק את מקור קביעתו לפיצוי האחות ברצון האם כפי שבא לידי ביטוי בצוואתה וכן קבע כי הצוואה מהווה מעין "הסכם משפחתי" פנימי המחייב את ילדיה לנהוג על פי רצונה.

כל זאת למרות שזכויות המנוחה היו זכויות בר רשות ולמרות שאין בהסכם הדו צדדי בין בימ"ש לאגודה כל אזכור לנושא הפיצוי.

עוד קבע בית המשפט כי סכום הפיצוי יהיה "נטו", דהיינו לאחר הפחתת המיסוי על מכירת אותו חלק בנחלה שאמור היה לעבור לאחותו.

בנוסף קבע בית המשפט כי הסנקציה על אי תשלום הפיצוי יהיה מכירת המשק לצד ג' וחלוקת התמורה בין הצדדים.

הבעיות המשפטיות בקביעות כאמור – לפי דעת הח"מ

בית המשפט הנכבד למעשה נתן לצוואת האם תוקף של הסכם בין ילדיה וגם ראה בעקרונותיו מקור משפטי לחיוב הבן המוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי לשלם סכום פיצוי משמעותי מאוד לאחותו, תוך התעלמות ממסכים והתחייבויות כתובות קודמות שניתנו לבן על ידי ההורים המנוחים.

בית המשפט בפועל מוסיף להסכם בין האגודה לרשות מקרקעי ישראל סעיף פיצוי שלא קיים בהסכם עצמו וך התעלמות מהתחייבויות קודמות, בכתב או אחרת.

בנוסף מתעלם בית המשפט הנכבד מהעובדה הבסיסית כי בית המגורים שנבנה על ידי הבן הוא רכושו הבלעדי, כאשר ברור לכל הצדדים כי בית מגורים זה הינו קניינו הבלעדי וקניין בני משפחתו וכי לא ניתן לפנותו מהבית ולאלצו למכור אותו. זכות המגורים של הבן בבית הוכרה על ידי הפסיקה כזכות בלתי הדירה.

קביעה זו של פסק הדין גם מתעלמת מהעובדה הבסיסית כי הצפייה הלגיטימית והברורה של הבן בעת בניית הבית לפני עשרות שנים כי הוא יהיה הבעלים הבלעדי של הבית בכל מקרה.

בכוונת הבן להגיש ב.ר.ע. לבית המשפט העליון לאור הקביעה התקדימית כמתואר לעיל.

מה קורה כאשר הוראות צוואה אינן ברורות?

1.רקע

מעשה שהיה בעניין צוואה לא ברורה, כך היה.
אישה, ילידת ארה"ב, בגיל כ – 55, ד"ר בחינוך, הצליחה למכור רעיון ושיטה בחינוך בהרבה מיליוני $.
אותה אישה יזמית היתה גם חולה בסכרת והיא הביאה מארה"ב את אמה המבוגרת והחולה על מנת שתוכל לתמוך בה ולטפל בה בישראל. האישה לא היתה נשואה מעולם וגם ילדים לא היו לה.
לימים אכן הגיעה האם לישראל והיזמית בענייני חינוך לקחה מטפלת פיליפינית אשר טיפלה באם וגם ביזמית לפי הצורך.

2.ניסוח רשלני של צוואה

כמו כן ניסחה האשה-היזמית צוואה עדכנית קודם עם חברות ואח"כ בעזרת עורך דין.
לאשה עתירת ההון היה חשוב כי במקרה של פטירתה, ראשית הונה ישמש להמשך תמיכה באמה, אולם היא הקפידה כי נכסיה לא יעברו לרשות אמה.
כמו כן היה חשוב לה כי הונה יועבר להקמת גן ציבורי וכן יועברו סכומים קצובים לחברים וקרובי משפחה.
נוסחה צוואה ארוכה ומורכבת על ידי עורך הדין אולם מתוך טעות לא צוין באופן מפורש מה יקרה על רכושה של המצווה במקרה ואמה תחיה בפטירתה ולאחר פטירת אמה.

3.רצונה האמיתי של המצווה

מהצוואות הקודמות וגם מרוח הצוואה היה ברור כי רצונה של המצווה היה כי לאחר פטירת האם ומיתרת הכסף (במידה ויהיה) יוקם גן ציבורי ואף חבריה ו – 2 קרובות משפחה יקבלו מנות מוגדרות של סכומי כסף, אולם עניין זה לא נכתב באופן מפורש. למרבה הצער נפטרה המצווה ממחלתה לפני אמה, וצוואתה אושרה וניתן צו קיום צוואה כאשר אי הבהירות בצוואה הפכה להיות קריטית.

4.מה קורה כאשר הצוואה לוקה בחסר? ללא הוראה מפורשת בצוואה

לגבי חלוקת העיזבון לאחר פטירת האם יתחלק העיזבון לפי צו ירושה ובמקרה זה לאחיה של המצווה. המצווה הורתה במפורש כי היא לא רוצה שעיזבונה יעבור לאחיה.
כיצד ניתן להשלים צוואה כאשר המצווה נפטר ולא ניתן לשאול אותו לרצונו. האם אין מה לעשות ותתקבל תוצאה שהמצווה שנפטר לא רצה?

5.מה אם כן הפתרון לסוגיה זו

משרדנו העוסק בנושא צוואות, התנגדויות לצוואה וכו' ומייצג 4 יורשים על פי הצוואה מצא פתרון יצירתי לנושא והגיש בימים אלה תביעה למתן פסק דין הצהרתי ובו בקשה כי בית המשפט יצהיר על הפרשנות הנכונה לצוואה ובכך ימלא את הלקונה שנוצרה כתוצאה מהניסוח החסר.
בתביעה שהוגשה פורטו הנסיבות המיוחדות וכן בולט עורך הדין שערך את הצוואה אשר אמר בבית המשפט כי:

"עשיתי טעות שהכנסתי את הפסקה ולא תיקנתי את הצוואה".

הפתרון של פסק דין הצהרתי ייתן משקל ויכריע ברצונה האמיתי של המצווה ויגרום להעברת רכושה לאותם יורשים ומוסדות שהמצווה רצתה ביקרם.

למעשה התביעה מנסה לפתור את בעיית הרשלנות בניסוח הצוואה ולתת תוקף לרצון האמיתי של המצווה כפי שעולה באופן ברור מצוואות קודמות ואף מגוף הצוואה שניתן לה תוקף.