במקרים רבים ושונים כגון בעת בקשה למתן היתרים ו/או מכירת דירה, אנשים נזקקים לאישורים שונים מאת רשויות ציבוריות כגון רשות מקרקעי ישראל ו/או מהעיריות.
פעמים רבות הרשויות הציבוריות מנצלות את התלות של האזרח בהן ומתנות את מתן שירותם בתשלום חובות ישנים אשר התיישנו ואשר לא ניתן לתבוע אותם בבתי המשפט. לדוגמא, מתן אישור עירייה ללשכת רישום המקרקעין (לטאבו) לשם העברת זכויות מותנה בתשלום חוב ארנונה שנוצר 20 שנה קודם לכן.
ככלל חוק ההתיישנות קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שאינה קשורה במקרקעין ושלא הוגשה לבית המשפט היא שבע שנים. לפיכך ככל וישנם חובות ואלו לא נדרשו ממכם במשך שבע שנים ויותר, הרשויות הציבוריות אינם יכולים להתנות את שירותיהם בתשלום עבורם.
בעבר לרשות המקומית היו שתי דרכים לגביית חובות. הראשונה, היא הגשת תביעה לבית המשפט נגד בעל החוב. השנייה, היא נקיטת הליכי אכיפה מנהליים אקטיביים כגון הטלת עיקולים על נכסיו של בעל החוב או הליכי אכיפה מנהליים פאסיביים כגון סירוב לתת לבעל חוב שירות כאשר הוא נזקק לדבר מה מהרשות.
במרוצת השנים, בתי המשפט קבעו כי העיריות אינן יכולות להפעיל את הליכי הגבייה הפאסיביים, קרי הן אינן יכולות להתנות מתן שירות בהסדרת חובות שהתיישנו.
השינוי בפסיקתו של בית המשפט החל בשנת 2006. בית המשפט העליון קבע כי מתן שירות על–ידי העירייה כפוף לכללי היסוד של המשפט המנהלי, ועל–פי כללים אלו סירובה של העירייה לתת שירות הייתה פעולה בלתי ראויה. (עעמ 1164-04 עיריית הרצליה נ' דניאל יצחקי)
לאור האמור לעיל, כי הרשות המקומית כפופה לכללי המשפט המנהלי, עליה לנהוג בסבירות, בתום לב, בהגינות, במידתיות ולהפעיל שיקולים עניינים בלבד.
שינוי זה עוגן בפסק דין מנחה בשנת 2010, עת נוצרה ההלכה המגבילה את כוחה של הרשות הציבורית: "ככל שהעירייה אינה רשאית לנקוט בהליך גבייה אזרחי, ואף לא בהליך גבייה מנהלי אקטיבי, ברי שאין להכיר בזכותה לשבת באין מעשה ולנצל את הכלים הפאסיביים שניתנו לה כדי לגבות מס שאחרת אין בכוחה לגבותו".(רע"א 1875/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית).
כלומר אם אין ביכולתה של העירייה להגיש תביעה נגד בעל החוב מכיוון שעברו שבע שנים ויותר ממועד היווצרות החוב, ואין באפשרותה לנקוט בצעדים אקטיביים כמו הטלת עיקולים, הרי שהיא אינה רשאית לסרב לתת שירות לבעל חוב ולהתנות אותו בתשלום עבורו.
בחמש שנים האחרונות הוגשו שתי בקשות להגשת תביעה ייצוגית נגד רשות מקרקעי ישראל בעקבות התנייתה במתן שירותים לבעלי חוב כנגד תשלום חובות שהתיישנו.
שתי הבקשות לא אושרו מהסיבה שרשות מקרקעי ישראל מסרה "הודעת חדילה" (בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006) ובה הודיעה שהיא חוזרת בה מהדרישה שהחובות שהתיישנו ישולמו.
מקרה אחד הוא ת"צ 5127-07-10 שרה כפתורי נ' מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "עניין שרה כפתורי")אשר דן במקרה בו פנתה אישה אל לשכר רישום המקרקעין בת"א (טאבו) בבקשה לרשום על שמה זכויות בנכס. לצורך רישום הזכויות על שמה, נדרשה האישה להמציא אישור מרשות מקרקעי ישראל לרישום הזכויות.
לאחר פנייתה לרשות מקרקעי ישראל, נענתה האישה כי ישנו חוב אשר כל עוד לא יפרע, לא יונפק לה האישור הרלוונטי.משמעות הדבר היא, שעד שהאישה לא תשלם את החוב, לשכת רישום המקרקעין (טאבו) לא תרשום את הזכויות בנכס על שמה.
לאור זאת, הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית.
במהלך המשא ומתן בין הצדדים רשות מקרקעי ישראל חזרה בה, ומסרה "הודעת חדילה" לפיה בהתאם למדיניות כללית שמוביל היועץ המשפט לממשלההיא לא תגבה חובותשהתיישנו.
כאמור לעיל ומפסיקתו של בית המשפט העליון, רשות ציבורית כפופה לכללי המשפט המנהלי והיא מחויבת לנהוג בתום לב ובהגינות. ככזאת אין באפשרותה לדרוש תשלום בעבור חובות שהתיישנו בתמורה למתן שירותים כגון מתן אישור עירייה ללשכת רישום המקרקעין (טאבו).
הלכה זו מתייחסת בריש גלי לרשויות המקומיות אולם מהתנהלותה של רשות מקרקעי ישראל בבקשות לתובענות ייצוגיות, ממתן הודעות החדילה ואמירה כי הודעת החדילה עולה בקנה אחד עם מדיניותו של היועץ המשפטי לממשלה, אין ספק שהיא חלה גם על רשות מקרקעי ישראל.
עם זאת המציאות מראה ומוכיחה כי רשות מקרקעי ישראל מנסה את מזלה ופועלת בשיטת המצליח, ועל כן ככל שיוגשו תביעות לרבות בקשות לתביעות ייצוגיות לבית המשפט בסוגיה ספציפית זו, תחדל רשות מקרקעי ישראל מגביית חובות שהתיישנו ואשר אין באפשרותה לגבותם בדרך אחרת.