פרשנות פסק דין על ידי ראש ההוצאה לפועל

ראשית דבר

לאחר מתן פסק דין וכאשר הצד שהפסיד לא מקיים את פסק הדין, יפנה הזוכה ללשכת הוצאה לפועל על מנת למשש את פסק הדין, לקבל את הכסף שחייבים לו או לקבל סעד אחר.

לפעמים פסקי הדין כשלעצמם אינם ברורים או שפסקי הדין מפנים למסמך נוסף הקיים בתיק בית המשפט.

במקרים כאמור יהיה על ראש ההוצאה לפועל להפעיל שיקול דעת ולנסות להבין את פסק הדין. – ובמקרה הצורך לתת לו פרשנות.

במאמר זה נדון בגבולות שיקול הדעת של ראש ההוצאה לפועל כאשר נדרשת פרשנות לפסק הדין.

טענת פרעתי

תפקידו של ראש ההוצאה לפועל בפרשנויות פסקי דין באה לידי ביטוי במקרים מסוימים כאשר מדובר בפסק דין אשר מטיל חיוב כספי על החייב אשר אינו מקיימו לטענת הזוכה ופסק הדין מומש לביצוע בלשכת הוצאה לפועל.

במקרה כאמור יכול החייב לטעון כי, בניגוד לטענת הזוכה, הוא מילא אחר הוראות פסק הדין ופרע את החוב במלואו ("טענת פרעתי").

במרבית המקרים ייקבע על ידי ראש הוצאה לפועל דיון במעמד שני הצדדים ואשר במסגרתו יבחן ראש ההוצאה לפועל את האמור בפסק הדין והאם אכן מילא החייב אחר חיוביו כקבוע בפסק הדין?

שאלת גבול סמכויותיו של ראש ההוצאה לפועל בנוגע לפרשנות האמור בפסק הדין נבחנת במקרים מסוג זה.

דוגמא להבהרה

לדוגמא: עובד תבע ממעבידו בבית משפט לענייני עבודה תשלום פיצויי פיטורים אשר לא שולמו לו ע"י המעביד בעת פיטוריו ממקום עבודתו.

בפסק הדין בבית המשפט לענייני עבודה נפסק כי על המעביד לשלם לעובד 100,000 ₪ בעבור פיצויי הפיטורים. השאלה שבמחלוקת האם על המעביד לשלם לעובד 100,000 ₪ לאחר חישוב ניכוי מס או 100,000 ₪ ברוטו (ואזי יקבל העובד פחות מסך 100,000 ₪ שנפסקו לטובתו, אבל המס ישולם על ידי המעביד).

במקרה אחד המעביד שילם לעובד סכום הנמוך מ -100,000 ₪ וטען כי את היתרה שילם כמס. במקרה זה הגיש העובד את פסק הדין לביצוע בלשכת הוצאה לפועל. מנגד, טען המעביד כי הוא פרע את מלוא חובו לעובד כנקבע בפסק הדין. לצורך הכרעה בעניין, קבע ראש ההוצאה לפועל דיון במעמד הצדדים.

השאלה בענייננו היא: האם יהא רשאי ראש ההוצאה לפועל להסתמך על ההחלטה ולקבוע כי בפסק הדין התכוון בית המשפט ל -100,000 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה (וזאת לאור ההחלטה), או לחילופין, יישם את פסק הדין ככתבו וכלשונו ולקבוע כי מאחר ולא אוזכר כי הסכום הנ"ל לאחר ניכוי מס יש לקבוע כי על המעביד לשלם 100,000 ₪ ברוטו ?

מסגרת סמכויותיו של ראש ההוצאה לפועל בפרשנות פסקי דין

עניין סמכויות ראש ההוצאה לפועל נבחן ונדרש רבות בפסקי דין אשר קבעו את מסגרת סמכויותיו של ראש ההוצאה לפועל. כידוע, מטרת הליכי ההוצאה לפועל היא אכיפת החיובים הטמונים בפסק הדין. ההוצאה לפועל אינה ערכאת ערעור. חובת ההוצאה לפועל לאכוף פסק-דין, בין שהוא נכון ומדויק ובין שהוא שגוי. נפסק כי תפקידו של ראש ההוצאה לפועל הוא להוציא לפועל את האמור בפסקי דין. אין ראש הוצאה לפועל מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו (ראו: עא 1557/06 עו"ד בן ציון שיפטן נ' עו"ד דוד קירשנבום).

בנוסף, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז -1967 (להלן:"חוק ההוצל"פ") במצב בו סבור ראש ההוצאה לפועל שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו הוא רשאי לפנות לבית המשפט לקבלת הבהרה.

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי, לכאורה, לראש ההוצאה לפועל אין כל סמכות בפירוש פסק הדין ועליו לבצע אחר האמור בו וזאת מבלי להפעיל שיקול דעת ו/או אפשרות להסתמך על האמור בהחלטות שניתנו בתיק וזאת על מנת להבין את פסק הדין באופן ברור ונהיר יותר.

חרף העובדה כי רשות ההוצאה לפועל הינה בעיקרה רשות מינהלתית המבצעת את פסקי הדין ולא רשות שיפוטית, במשך השנים ולצורך ייעול ההליך המשפטי נקבע בפסיקה כי בבוא ראש הוצאה לפועל לבחון פסק דין, הרי ברור כי לצורך מימושו של פסק דין מחויב רשם ההוצאה לפועל, בהליך פרשני של פסק הדין ברמה כלשהי. עקרון היסוד בשאלת פרשנותם של פסקי דין והחלטות, הינו, כי תמיד ובכל עניין, יהא על ראש ההוצאה לפועל להיזקק לפרשנות, כזו או אחרת, לטקסט המובא בפניו, לשם ביצועו. פרשנותו של טקסט, היא חלק אינטגראלי מתהליך ביצועו, שכן לשם ביצועה של הוראה מסוימת יש לבחון ולהבין תחילה את תוכנה.  

כמו כן נקבע, כי בסמכות ראש ההוצאה לפועל להסתמך, בהחלטותיו, על החלטות שניתנו במסגרת ההליך השיפוטי וזאת בכדי לבאר ולהבהיר את האמור בפסק הדין. נקבע לא אחת כי אכיפת החיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו של פסק הדין. השלב הראשון באכיפת החיוב הינו שלב ההבנה והפרשנות. כל הפעלה של פסק-דין גוררת אחריה את פרשנותו. ובסמכות ההוצאה לפועל להסתמך מתוך פסק הדין ונסיבותיו ובסמכותו של ראש ההוצאה לפועל להיזקק ולהסתמך על החלטות שניתנו בהליך המשפטי בכדי לבאר את האמור בפסק הדין באופן הברור והנהיר ביותר (ראו: רעא 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד)

כמו-כן, למרות האמור בסעיף 12 לחוק ההוצל"פ כי כאשר פסק דין טעון הבהרה על ראש ההוצאה לפועל לפנות בשאלת הבהרה אין בכך בכדי לצמצם את סמכויותיו של ההוצאה לפועל לפרש ו/או להבהיר פסק דין.

במילים אחרות, אין הדבר אומר שלעולם לא יעסוק ראש ההוצאה לפועל בפרשנות של פסק- דין. לו זה היה המצב, כמעט תמיד, אם לא תמיד, היה על ראש ההוצאה לפועל להעביר פסק-דין של בית המשפט בחזרה אליו, כאשר מתעוררת מחלוקת כלשהי בין הצדדים בדבר פרשנות פסק-הדין. יש הגורסים שכל קריאה של טקסט טמונה בה פעולה פרשנית. תוצאה מרחיקת לכת לפיה על ראש ההוצאה לפועל להעביר כל מחלוקת פרשנית לבית המשפט, אינה יעילה ואף אינה צודקת. אי לכך, יש לשאול מתי יחויב ראש ההוצאה לפועל להעביר פסק-דין לבית המשפט שנתן אותו. התשובה היארק כאשר ראש ההוצאה לפועל יגיע למסקנה שללא הסיוע של בית המשפט, פסק-הדין אינו ברור, ולא ניתן ליישמו כלל (ראו: עא (באר שבע) 1053/05 שרעבי אריה נ' פדידה (כהן) אורלי).

סיכוםראש ההוצאה לפועל רשאי לברר את פרטי פסק הדין

כאמור לעיל, ההוצאה לפועל הינה גוף מנהלי אשר נועד, בין היתר, לבצע אחר החיובים שנקבעו בפסק הדין.  חרף היותו גוף מנהלי יש בידי ראש ההוצאה לפועל סמכות לפרש , לברר ו/או לבאר את האמור בפסק הדין  וגם לבחון לצורך זה מסמכים שונים הקיימים בתיק המשפט וזאת בכדי לקדם את ביצועו. בדוגמא שלעיל, אילולא היה רשאי ראש ההוצאה לפועל להסתמך על ההחלטה הרי שהיה יוצא העובד מופסד והמעביד נשכר.

 

פרשנות לחוזה ונסיבות החתימה עליו

מבוא

כאשר יושבים צדדים לנסח חוזה, מבקש כל צד לשמור על האינטרסים החשובים לו תוך נכונות להתפשר לטובת הצד השני על אינטרסים הנתפסים בעיניו כברי גמישות. החוזה המסחרי הטוב אמור לגבש את הרצונות המשותפים של הצדדים תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של כל צד.

מטרת החוזה היא להעלות על הכתב, באופן בהיר וברור, את כוונת ואומד דעת הצדדים. בהקשר זה נשאלת השאלה – האמנם תמיד ינוסח רצונם של הצדדים לחוזה בדיוק באותו האופן בו כיוונו את רצונותיהם במהלך המשא ומתן ביניהם, או לעתים, מסיבה זו או אחרת, נופלים הצדדים תחת עול המלל, ומציגים מצג השונה, מכוונתם האמיתית בהתקשרות ?

כידוע כלכלה היא נשמת אפה של מדינת מפותחת. בעת האחרונה גם בתי המשפט בארץ אימצו את הרעיון כי יש להשתמש בנושא הכלכלי לצורך פרשנות חוזה עסקי מסחרי.

לא אחת, נתקלים הצדדים בחילוקי דעות הנוגעים לאופן פרשנות כל צד את התחייבויותיו שלו ושל שותפו לחוזה. במקרים שכאלה, מטבע הדברים, פונים הצדדים לבית המשפט ועותרים בפניו כי יפרש את אשר התכוונו הם – עד לאחרונה פירש בית המשפט את החוזים העסקיים על פי קריטריוני פרשנות שלא כללו את ההיבט הכלכלי והסביבה העסקית בה הוכן החוזה.

פרשנות כלכלית של כוונת הצדדים

ההלכה שנקבעה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (להלן: "הלכת אפרופים") נותנת "ביטוי" להתחשבות בית המשפט בפרשנות החוזה לנסיבות הכלכליות עסקיות בהן נוסח החוזה.

בעניין זה הניח נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, את האדנים לבחינה מחודשת וחדשנית לפרשנות חוזה. בהלכה זו קבע הנשיא ברק, כי בבואך לפרש חוזה, נדרש אתה לעמוד על "אומד דעתם" של הצדדים. לפנייה ללשון החוזה, וזהו החידוש בהלכה זו, לנסיבות החיצוניות במסגרתן נעשה החוזה.

בבחינת הנסיבות החיצוניות לחוזה, נדרש מפרש החוזה לבחון את המשא-ומתן שהתנהל בין הצדדים בטרם נכרת החוזה. וכאן נכללים גם ההיבטים הכלכליים מסחריים של החוזה שמקבלים ביטוי מפורש בפרשנותו.

כפי שבואר לעיל, נושא פרשנותו של חוזה התקדם צעד אחד קדימה, ובצדק רב יש להעיר, כי לא די להבין את החוזה מתוך לשונו, אלא יש להבין גם את הסביבה העסקית מסחרית שהיוותה רקע להכנת וניסוח החוזה.

עוד נקבע כי כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על פי ההגיון הכלכלי- מסחרי העומד בבסיס החוזה. לדוגמה ע"א 757/82 חברת החשמל לישראל נ' דוידוביץ, פ"ד לט(3) 220.

יחד עם זאת, יש לזכור, כי מקור ראשון במעלה להבנת אומד דעתם של הצדדים, הוא לשון החוזה ואופן ניסוחו. כדברי הנשיא ברק בפרשת אפרופים : "כמובן, ברוב המקרים, אומד הדעת העולה מתוך לשונו של החוזה הוא "בטוח" יותר ואמין יותר מאומד הדעת הנלמד מתוך הנסיבות…". לפיכך, מוטל נטל הראייה על הטוען לפרשנות החורגת מלשון החוזה מתוך חזקה עובדתית שמקורה בשכל הישר ובניסיון החיים, ובאשר לחוזים מסחריים – מתוך הבנת המטריה המסחרית.

סיכום

לפיכך, קרנם של עורכי הדין המנוסים הבקיאים ברזי הכלכלה והעסקים יחד עם הידע המשפטי והמחזיקים נוסף על השכלתם המשפטית, בניסיון, בהשכלה והבנה כלכלית – מסחרית, עולה לאין שיעור בעת האחרונה, ונראה כי מגמה זו תוסיף ותשתרש במחוזותינו עם התקדמות הכלכלה וענפיה השונים.